הכל נגמר. סבא הלך לעולמו.

אני לא יודעת איך אני מרגישה. אני יודעת שרוב הרגרסיות יצאו בלוויה.

הייתי צריכה להחזיק את אמא שלי כדי שלא תיפול מהרגליים. היא לא רצתה ללכת מהקבר. אמרה שהיא לא רוצה להשאיר אותו לבד ובכתה. זה לא היה קל לראות אותה ככה.

כל מה שקורה עכשיו זה שאני מנסה להיות שם בשביל המשפחה כמה שיותר.

אני רק מקווה שאני לא אחזור לשתות, הייתי בסדר כל כך הרבה זמן ועבדתי כל כך קשה...

סבא תמיד אמר לי: "לא משנה מה קורה, לא חשוב שום דבר. תמיד תעבדי קשה. תעשי מה שהבוס אומר לך. ותמיד תהי ילדה טובה."

אז אני ממשיכה לקום בבוקר, ללכת לעבודה, לחזור לבית של סבא ולעזור למשפחה. הם יושבים שבעה ואני משתדלת לעזור. להכין אוכל, לנקות, לכבס... מה שאפשר.

הדבר היחיד שמנחם אותי ונותן לי כוח להמשיך הוא הידיעה שסבא כבר לא סובל יותר.