קמתי אתמול בבוקר כמו משוגעת. קיבלתי הודעה מהדואר שחבילה מחכה לי. רצתי לשם כשאני לוקחת את הקפה שלי טייק אווי ואספתי את החבילה. אחרי ששילמתי על הקנייה עצמה 500 שקלים, הם עוד דרשו ממני 200 שקלים נוספים על החבילה - הייתם מאמינים?!

ידעתי מה זה. עוד באוטו אני פותחת אותה בהתלהבות. השולח - Book Depository. המשלוח - 9 ספרים.

זו פעם ראשונה שאני מזמינה 9 ספרים במכה. תמיד הייתי מזמינה 1 או 2, אז אולי זה רגיל שמחייבים על חבילה גדולה 200 שקלים, אני לא יודעת. אבל זה הכעיס אותי! והקטע הכי מעצבן - אני רוצה להחזיר בוקס סט שלם כי זה לא מה שרציתי - הזמנתי את כל 5 הספרים של A Song of Ice and Fire (שיר של אש וקרח) ובגלל שבאתר לא הראו את הספרים בנפרד אלא רק בתוך הסטבוקס, חשבתי שזו הגרסא שרציתי. טוב, מסתבר שלא. אם הם יחייבו אותי גם על זה אני אוציא למישהו שם במשרד הדואר את המעיים ואשלח אותם לספרד.

לא משנה, בכל מקרה יש לי עכשיו 4 ספרים חדשים, שבשבילי זה האושר בהתגלמותו. בתור תולעת ספרים ואספנית ספרים לא קשה לי להשיג אושר ברגעים הקשים - אני פשוט הולכת לחנות ספרים או ספרייה ושוכחת מהצרות לזמן בלתי מוגבל D:

הייתי צריכה את זה, בכנות. כי יום לפני כן ממש התעצבנתי. רציתי לנסוע עם חברים לת"א ולבלות אבל הבוס שלי לא הודיע לי מתי אני צריכה להגיע לעבודה. נדנדתי לו בטלפון כל היום עד שבסביבות 4 אחרי הצהריים הוא הועיל בטובו לענות.

"מתי אני עובדת?" שאלתי אותו, "תן לי סידור עבודה."

"בואו נראה," אני שומעת אותו פותח באדישות דף מקופל, "את עובדת היום בחמש..."

הוא המשיך כמובן לדבר על שאר ימי העבודה אבל אני כבר הייתי עסוקה ברחמים עצמיים. אין נסיעה לת"א בגלל בוס אידיוט שלא יכול להודיע לי מראש. ביטלתי את הנסיעה והלכתי לעבודה באותו הרגע. וכל כך רציתי לצאת, רציתי להתאוורר. חרא.

ממתי בוסים הם גזע כל כך מרגיז? ולמה אני תמיד תמיד יודעת מתי אני עובדת רק ברגע האחרון?! זה נראה פה למישהו הגיוני?

בכל מקרה, הגעתי למסקנה אחת: הגבול בין אושר לצער הוא בוס מרגיז אחד ו-700 שקלים.