סוף סוף הגיע יום שבת, מסיבה מוזרה כלשהי היה לי שבוע עמוס. למה מוזרה? - כי עברתי למשרה חלקית, כפי שאתם כבר יודעים, כדי לסיים את הספר.

בכל אופן, אני שמחה שסוף השבוע כבר כאן ויש יותר זמן לקרוא (יאיי!) ולישון (יאיי!) ולסנן שיחות טלפון בעזרת מוזיקה על פול ווליום (דאבל יאיי!)

אז ידיד שלי קנה אופנוע, הוא נרגש כולו ולא מפסיק להתפאר בו. "תראו את זה, תראו את זה..."

אני יכולה להבין מה גברים אוהבים בכלי רכב. כלומר, אני אף פעם לא ניתחתי את העניין הזה ולא הבנתי ברכבים אלא אם הייתי צריכה להבין בהם כדי לכתוב עליהם משהו בספר. אבל ככה, הם פשוט כלי שינוע. אני יודעת מה שאני צריכה לדעת וכל השאר פשוט לא משנה לי. אבל גברים משום מה נורא אוהבים לדבר על כל מני דגמים חדשים, סוגי מנועים ומחירים כאן ושם. מאוד התרגשתי בשבילו, כי אני חייבת לציין, גבר חמוד לבד זה יופי, אבל גבר חמוד כשהוא על אופנוע, זה "ררררר סקסי".

אז הוא מברבר על האופנוע שלו ואז אני שואלת אותו, "מתי תפסיק רק לדבר עליו ותיקח אותי כבר לסיבוב?"

הוא מחייך ואומר לי שהוא ישמח לקחת אותי לסיבוב אבל אין לו קסדה רזרבית.

"מה?!" שאלתי, זועמת, "טוב, חבל, תשיג." אמרתי והלכתי. האופנוע כבר לא שווה את העמידה לידו ואת ההקשבה שלי אם אני לא עומדת לנסוע בו.

"רגע," הוא עוצר אותי, "את לא גרה רחוק, אני יכול להסיע אותך הביתה. זה בדיוק דקה נסיעה."

"לא אכפת לי, אני לא נוסעת בלי קסדה," אמרתי לו, "אתה נהג חדש."

"אז אני אנהג בלי קסדה ותחבשי את שלי." הוא הציע.

"תשכח מזה."

כאילו שאם הוא ישבור את הראש ולא אני זה יהיה בסדר. זו אמנם באמת הייתה נסיעה של דקה משם, אבל זו הייתה עלייה די רצינית וכיכר עמוסה מיד אחריה.

בכל אופן, הוא אומר שהוא מתכנן לקנות קסדה בקרוב כדי שהוא יוכל לקח אותי לסיבוב. אני לא סומכת על זה. אני אמנם מתה על כלי שינוע פתוחים, כמו אופנוע, סאגווי, אופניים, סירה וכולי, אבל אני לא יודעת כמה שווה לי למות בשביל זה. או לשבור את הראש ולהיות נכה.

חוץ מזה, הוא טוען שבפעם הבאה שהוא יציע לי סיבוב על האופנוע זה יהיה לדייט שלנו, שהוא הודיע לי מראש שהוא עומד לנשק אותי בו, ומסיבות רבות שאני אשמור לעצמי אני לא מתכוונת לצאת איתו לשום דייט. הוא ממש ממש לא הטיפוס שלי וזה לא עומד לעבוד.

בפעם האחרונה שתפסתי טרמפ על אופנוען זה היה בתל אביב. הייתי באיחור רציני וניסיתי לתפוס מונית לאנשהו, אז נופפתי בידיים לאיזו מונית והנהג סימן לי שהוא תפוס והמשיך לנסוע. זה היה באמצע כיכר. ואז עצר אופנוען לידי ושאל אם אני צריכה טרמפ. "לא, אני סתם מנופפת כדי לבדוק את עירנות הנהגים... כן, ברור שאני צריכה!"

אז עליתי והוא לקח אותי, זה היה לא רחוק בכלל, ממש ברחוב הבא. ואז כשהוא הוריד אותי הוא נתן לי את המספר שלו ואמר לי שאם יבוא לי לאכול אחרי שאני אסיים, הוא הולך לעשות על האש עם כמה חברים שלו ואני מוזמנת להתקשר. הוא היה שרמנטי כזה ולא בא כבד. זה היה יום טוב מאוד.

אתם רואים? כשגבר משאיר את הכדור בצד שלך ולא מתחיל לנדנד, זה כיף. הוא לא ביקש את המספר שלי ולא אמר לי שהוא יחכה לי עד שאני אסיים, הוא לא היה נואש. אהבתי את זה.

מסקנה: בחורות אוהבות אופנוענים. בחורות שונאות גברים נואשים.

שיהיה לכולנו סופ"ש רגוע ונטול תאונות :)