בדרך כלל אני שונאת אפילו את המילה הזאת, "פדיחה"... כי היא תמיד מזכירה לי פקצה שנופל לה שקל והיא לא מרימה כי היא חושבת שזו "פדיחה"...

אז נחשו מה? להרים שקל מהרצפה זה לא פאדיחה. זה בסדר, באמת. פאק, אני מקללת אוטובוסים ברחוב ורודפת אחרי שטרות שעפות לי ברוח, מה הבעיה?

פדיחה, בתרגום חופשי שלי, זה לעמוד מול הרבה אנשים שאת מכירה טוב ורואה כל יום ולהשפיל את עצמך או להיות מושפלת באיזשהי דרך.

הרשו לי לתת לכם דוגמא מהחיים האמיתיים... כאילו, שלי.

לפני כמה פוסטים סיפרתי לכם שבעיר אחת שגרתי בה בדרום, זו הייתה עיר קטנה באוכלוסיה ואת רוב האנשים המקומיים הכרתי אישית. חלקם מהעבודה, חלקם ממקומות בילוי. בכל אופן, היה לי שם פאב בית שפעמיים בשבוע היה בו ג'ם סשן והייתי לפעמים יושבת קרוב לבמה ומריעה, לפעמים עובדת כמדליקת-הסיגריות הרשמית של המוזיקאים (מדליקה -> עולה לבמה -> שמה לו בפה -> יורדת. מורכב.) ולפעמים גם עליתי וניגנתי בגיטרה.

טוב, עכשיו לפדיחה.

אז יום אחד באתי לפאב, זה היה באחד הימים של הג'ם. שתיתי הרבה באותו יום, אבל בשבילי בתקופה ההיא, הרבה היה מעט מדי. אז החלטתי לשתות עוד קצת. התישבתי במקומי על הבר והזמנתי רום. באיזשהו שלב הצטרף אליי ידיד שלי, א', והתחלנו לשוחח. בקיצור, דיברנו דיברנו דיברנו, יאדה יאדה יאדה... אחרי 7 כוסות רום נקי הוא הציע לי לעלות לבמה ולנגן איתו. הוא היה נגן מפוחית, מוכשר מאוד דרך אגב.

לא הרגשתי שיכורה בכלל ואמרתי, טוב, למה לא.

אז אחרי שהלהקה שלפנינו ירדה, עלינו לבמה. לקחתי גיטרה ומיקרופון והכרזתי, "השיר הזה מוקדש לך, ב', באהבה." ב' היה ידיד טוב שלי שהיה בקהל והצדיע בהתלהבות כשאמרתי את שמו.

ואז התחלתי לנגן.

או שלפחות... חשבתי שאני מנגנת.

האלכוהול עלה לי לראש במכה אחת, בלי להודיע מראש, בדיוק ברגע שניגנתי את האקורד הראשון. כן, זה המזל שלי. אני זוכרת שניסיתי לנגן משהו, דייויד גריי אולי... אבל לא באמת ניגנתי את זה. ניגנתי משהו לא ברור והתחלתי למלמל למיקרופון ולשהק. ומסתבר שזה גם הצחיק אותי, כי סיפרו לי שצחקתי.

א' ראה את זה ונבהל. הוא מיד הרים אותי מהמותניים ישר על הכתף שלו, "That's enough for you," הוא אמר, "You're drunk."

נאבקתי בו, "Let me go, I'm not Finished!" אבל היה ברור לכולם שסיימתי.

כל האנשים בקהל צחקו ואני מזכירה לכם שוב, את כולם הכרתי. זה היה פאב הבית, אני הייתי באה לשם יום יום! הוא הוציא אותי משם והכניס אותי לאוטו והדבר הבא שאני זוכרת זה שהקאתי מחוץ לדלת.

התעוררתי בבוקר במיטה שלי עם דלי ליד המיטה ובקבוק מים, א' הנסיך הזה תמיד היה ג'נטלמן. לקח לי חצי יום להתאושש. שתיתי שלושים גלוני מים, ב' בא לעשות 'ביקור הנגאובר' וברגע שהדליק את הטלוויזיה זרקתי לו ספר על הראש והוא השתיק את הקול.

באותו ערב, בגלל שאני חכמה כל כך, באתי שוב לפאב. כל מי שראה אותי שאל, "ג'אם, את בסדר?" "הכל טוב?" "פשוט אחרי אתמול..." "ג'אם, קרעת אותי מצחוק אתמול, תעשי את זה גם היום?"

רציתי לצאת משם ולשתות במקום אחר עד שהעניין יישכח, אבל אז ל' הציע לי לשחק איתו פול וכבר הכל היה מאחוריי. מזל שאני לא לוקחת קשה את הדברים האלה אחרת הייתי קוברת את עצמי.

חה חה, אני צוחקת על זה היום.

(לא באמת. זה היה נורא.)

אז ספרו לי על הפדיחה הכי גדולה שלכם ואם יש לכם אחת טובה יותר משלי, תקבלו כוכב זהב. 

נשיקות, ואל תשתו יותר מדי,

ג'אם.