מחצית-מאה מאוחר יותר, ארצות הברית נוקטת במדיניות שבה יש לפנות את כל היהודים שאין להם מעמד משפטי מוכר מסיטקה, אותה ריבונות שבה השפה הרישמית היא יידיש (השפה העברית לא התחדשה במציאות העצובה הזאת.) הספר משלב את השפה האנגלית עם נגיעות ביידיש, מה שלוקח אותנו לעולם היהודי שהיה קיים באירופה.

אלה זמנים משונים להיות יהודי.

אני לא בטוחה שהרומן הזה ידבר לכל אחד. כמו ספריו הקודמים, שייבון ממשיך לעסוק בנושאים כמו הורות, מערכות יחסים וזהות יהודית. התכונה העיקרית של כל השלושה האלה היא שאף אחד מהם לא מחזיק מעמד זמן רב מדי. האירוניה והמורכבות של כתיבתו של שייבון כאן היא שיהודי סיטקה הם במובנים רבים הפלסטינים של המזרח-התיכון בן זמננו, כביכול. הם חייבים את קיומם לנדיבותם של אחרים ולא יודעים מה מבשר העתיד.

הדמות הראשית, לנדסמן, הוא בלש משטרה יהודי. נראה ששייבון מנסה להבהיר לקוראים שעם ישראל הוא עם ככל העמים האחרים, שבו אנשים עמלים בכל סוגי המקצועות ורק מבקשים שיעזבו אותם לנפשם, לחיות חיי שגרה שקטים.

ספר מעורר מחשבה.