ואוו. אחד מהסיפורים הקצרים הטובים ביותר שקראתי. מכשף, מהפנט, מלנכולי.
אני ממליצה לכם לקרוא את זה בחורף - ישאיר אתכם חסרי נשימה בסוף. ניל גיימן במיטבו. יש לו יכולות סיפוריות מטורפות וזה ממש לא פלא שהוא סופר בינלאומי מצליח כל-כך. כל פעם הוא מפתיע אותי מחדש. הוא הצליח להכניס לעולם הספרות כל-כך הרבה דמיון, יש לו אומץ יצירתי נדיר ועל זה אני מעריכה את העבודות שלו מאוד.
האנגלית לא קשה כל כך (לצערי לא תרגמו אף אחד מסיפוריו הקצרים, מה שממש חבל) ואפשר להתמודד איתה. לא הייתי צריכה לפתוח מילון פעם אחת והשפה זרמה.
ידיד שלי אמר לי פעם, "מי שלא קרא ספר של ניל גיימן מימיו, צריך למות." - כן, זה קצת קיצוני, אז הרשו לי לחדש את זה, "מי שלא קרא ספר של ניל גיימן מימיו, מה זה, אבל מה זה מפסיד!"
הרימייק המפחיד ביותר שקראתי של שלגיה.
25 עמודים של עונג.
“The goose-grease begins to melt and glisten upon my skin. I shall make no sound at all. I shall think no more on this.
I shall think instead of the snowflake on her cheek.
I think of her hair as black as coal, her lips as red as blood, her skin, snow-white.”
אווירה: 10/10
דמויות: 8/10
סגנון: 10/10
עלילה: 9/10
קצב: 8/10
דירוג: 5 מתוך 5!
ישר למדף המועדפים D: