נסענו אתמול לקבר של מ'. אני, ס', א', השותפה שהיתה להם פעם, וא' שלי, הבחור.

אחרי מה שקרה בשבוע שעבר (היום שבו השתנתי על מקל), הדבר האחרון שרציתי היה לראות אותו, אבל הוא החליט להצטרף. הוא הכיר את מ' בתיכון. היתה להם להקה בשם "האחושרמוטות".

הוא בא לאסוף אותי עם האוטו והנסיעה היתה (בשבילי לפחות) די מביכה. לא החלפתי איתו מילה. אם להיות כנה, הייתי די שוקיסטית. לא רק בגלל מה שקרה, אלא בגלל שיחה שהיתה לי עם אמא שהדהדה לי בראש עוד מאז התקרית.

אם קראתם את הפוסט הקודם אתם זוכרים את התגובה שלה כשגילתה ששכבתי עם א'. אז למחרת, באתי לאכול איתה צהרים (אני לא תמיד אוכלת איתה, אבל באותו יום ידעתי שהיא בטח מרגישה לבד אחרי שאחותי והנכדים נסעו מהבית שלהם אחרי שלושה שבועות של התנחלות.) והיא בהתחלה לא דיברה על הנושא. אבל היא דיברה איתי בכללי, שזה כבר התקדמות. בדרך כלל היא תקועה עם האף בתוך הסמארטפון ובעיקרון פשוט מתעלמת מקיומי.

ואז היא שאלה, "איך את נוסעת לקבר?"

"א' בא לאסוף אותי." פלטתי, ורק שניה אחרי שהמשפט יצא, הבנתי את הטעות שעשיתי.

"א'?" היא אמרה, על הפרצוף שלה אותה הבעה נגעלת שאני כבר מזהה מגיל אפס ושרודפת אותי בסיוטי לילה.

"הוא גם בא." אמרתי.

"למה הוא נדחף אליכם?" היא שואלת, "אני ממש לא אוהבת את הבחור הזה."

"הוא לא נדחף, הוא למד עם מ' בתיכון."

"מאיפה את מכירה את א', באמת?" היא נזכרת לשאול אחרי שנה שאני מכירה אותו.

כבר סיפרתי לה איפה הכרתי את א', אל כמו שכבר ציינתי, קשה להקשיב כשהאף שלך תקוע בתוך מסך של סמארטפון, "בלוויה של מ'."

"שם הכרתם?!"

"כן, למה?"

"לא רציתי לספר לך אז, כי זה לא היה נראה כמו משהו שאת צריכה לדעת. אבל..." היא היססה.

שאלתי על מה היא מדברת והיא אמרה שביום הראשון שהיא פגשה את א', אחרי שהיא השתחררה מהשוק שהוא נכה וכל זה, היא שמעה שיחה שלו עם חבר. היא היתה באוטו עם אבא שלי (הייתי בג'ם סשן באיזה בר והם כבר היו באזור אז הציעו לאסוף אותי. למה לא, הסכמתי, הרי תכננתי לשתות. הייתי צריכה טרמפ והם הציעו שאישן אצלם באותו לילה. מסתבר שא' עמד מחוץ לבר והם פגשו אותו. עשיתי ביניהם הכרות ואז נסענו. לא ידעתי שהם שמעו שיחה שלו עם חבר והייתי נוכחת כל הזמן אז אני לא בטוחה אם באמת קרה, אבל ככה היא אומרת.

לטענתה, א' נראה נלהב וסיפר לחבר שלו, "היה לנו לילה סוער, אחי. המיטה רטטה." והיא שמעה אותו גם ממלמל, "שתי בחורות!"

כשהיא סיפרה לי את זה היא היתה מאוד נסערת ואני מכירה אותה, היא מאוד מגזימה בסיפורים, לפעמים עד כדי המצאת פרטים שלא היו שם. לא בקטע של לשקר, פשוט כי היא זוכרת את זה ככה. אני יודעת את זה עוד מילדות, כשהיתה מספרת לשכנות שבכיתי כשבכלל לא הייתי בוכה או שאמרתי משהו שבכלל לא אמרתי. אני יודעת שהיא לא משקרת כי היא לפעמים היתה אומרת את זה מולי.

בכל אופן, לא ידעתי מה להגיד. אם א' אמר את זה זה עניין שלו, אחרי הכל, כל זה קרה שנה לפני ששכבנו. מה שכן, ידעתי שהיתה לו חברה בתקופה הזאת. אבל זה גם לא ענייני, כי אולי הם עשו אורגיה או משהו, אז למה זה אמור להיות משנה לי. שיהנה. אבל מבחינתה זה... איך אומרים הדוסים? - תועבה.

"את יודעת איך נגעלתי כששמעתי את זה?" היא אומרת לי, "גועל נפש, מה, הוא לא יכול לשלוט בעצמו? לא אמרתי לך כי לא חשבתי שאי פעם תיגמרי איתו. הוא בחור שלילי מאוד. תאמיני לי, הייתי חילונית, אני יודעת מה קורה להם בראש. למה שלא תמצאי לך לפחות בחור טוב? מה את צריכה אותו?"

במילים אחרות, היא ניסתה לומר:

היא קישקשה במשך איזה חצי שעה על כך שמבחינתה, הלוואי והייתי שומרת על עצמי עד החתונה, אבל כבר עשיתי את הבחירה שלי ואי אפשר להחזיר את הגלגל לאחור. על כך שאחותי, ר', לעולם לא תיתן את הגוף שלה והוא יישאר טהור עד שהיא תתחתן ואז רק בעלה ייגע בה. כל זה גרם לי להרגיש ככה קטנה.

מה הייתי אמורה להגיד?

איתכם אני יכולה להיות כנה, אז אומר לכם. תכלס, הייתי בודדה. אני לא נמשכת אליו עד כדי כך, הוא חמוד והכל אבל תמיד ראיתי בו ידיד. הסיבה ששכבתי איתו היא שבאמת הרגשתי בודדה. הייתי יכולה בקלות להאשים את אמא שלי, שהיא זו שהתחננה שאחזור לגור לידם, אבל אני לא בת זונה שמפילה אשמה על אחרים, למרות שלפעמים אני כן מרגישה ככה. כל החברים שלי רחוקים ממני ואני לבד בעיר שאני שונאת ושאני לא מעוניינת להכיר בה חברים כי כולם כאן מעפנים ואין כאן אנשים שאני נמשכת אליהם. אני לא מהבחורות האלה ששוכבות עם כל זר שהן פוגשות. זו עיר מפוצצת בזקנים או קקות. או שניהם. כל האנשים שהיה לי דיבור איתם נראו כאלה מטומטמים. הוא היחיד (שאפילו לא גר כאן אלא בעיר הקרובה) שהתחברתי אליו ושהיה זמין. אין בינינו שום דבר מחייב, אמרתי לו את זה. זה היה לילה אחד שאולי היה טעות ואולי לא, אני לא יודעת. אני רק יודעת שהייתי חרמנית ובודדה. חוץ מזה, הוא היה אנוכי. הוא גמר ואני לא והוא אפילו לא טרח לשאול. אני שונאת כשגברים עושים את זה. אז לא ניסיתי להגיד משהו, רק זייפתי וזהו.

אני לא מתכוונת להיות איתו שוב. לא רק בגלל היום ההוא, אלא גם כי הבנתי שהוא לא בשבילי בכלל ושזה לא עשה לי טוב משום בחינה. פאק, אפילו לא גמרתי!

אמרתי לה (לאמא) שתפסיק לדאוג ושלא תעיז לנסות ולשדך לי מישהו כי אני לא מתכוונת להיות שוב עם א' ושאנחנו רק ידידים. היא לא נראתה משוכנעת אבל הוא צפר לי מלמטה אז אמרתי לה שאני הולכת. ביי... יצאתי... תפסיקי לדבר...

כשהגענו לקבר הרגשתי הקלה. ס' וא' (הבת) ישבו שם וחיכו לנו. על הקבר היה מונח ורד. ס' תמיד מביא ורד לקבר של מ' וגם על הקבר עצמו חרוט ורד. זה בגלל שלמ' היה קעקוע בצורת ורד על הכתף. הוא אף פעם לא הסביר לנו את המשמעות של הורד, גם כששאלנו, אבל זה אפיין אותו. הם לא נראו מצוברחים או משהו. א' הביא איתו גיטרה ופינג'ן וישבנו ליד הקבר, בישלנו קפה שחור וא' ניגן לנו בלוז (לא יכולתי ללוות אותו עם המפוחית כי היה לי כאב גרון. וירוס ארור. וגם לא ניגנתי עם הגיטרה כי העדפתי שהוא ינגן) ואנחנו סיפרנו סיפורים על מ', לא סיפורים מדכאים, להפך, הוא היה בחור מצחיק בחייו והיה מאוד משעשע לדבר עליו. אני חולה עליו ופאק, כמה שאני מתגעגעת.

חוץ מזה, שתינו כל אחד שלוק של וויסקי מהפלאסק (פלאסק שקניתי לא' ליומולדת לפני כמה חודשים) וגם שפכנו קצת ממנו על הקבר. כמו שעושים בתרבויות מסוימות. כאילו מוזגים אחד למת. זה הרגיש אמיתי, כאילו הוא שותה איתנו.

אחר כך נסענו לישוב ליד ואכלנו במסעדה איטלקית, היינו רעבים. פיטפטנו והאווירה היתה קלילה. אפילו גנבתי שלט מהשירותים. תליתי אותו על הקיר בטריילר:

הוא קטן הוא רק נראה גדול. הממ... זה אירוני כשאני חושבת על זה, שהשלט שגנבתי הוא פינוקיו וכל מה שעובר לי בראש במשך היום היה, "אמא אמרה את האמת או שהיא מבלפת?" ולמה זה בכלל מעניין אותי לדעת? ובנוסף, כל הדרך התלבטתי אם כדאי לי לומר לא' את האמת או לשתוק. זה לא נקרא לשקר, נכון? פשוט לא להגיד כלום.

אם החזקתם מעמד וקראתם עד כאן, פליז תהיו כנים איתי בתגובות ותגידו לי - אתם חושבים שאני צריכה לספר לו? ואם אתם גברים, תגידו, הייתם רוצים לדעת אם בחורה ששכבתם איתה חשבה שהיא בהריון, גם אם בסוף התברר שלא?

אני שואלת כי... א' ניסה לנשק אותי פעמיים באוטו ואני התחמקתי מהנשיקה, לא יכולתי לגעת בו. הוא מן הסתם הרגיש בזה, הוא נראה מהורהר. בקושי שנתתי לו נשיקה על הלחי כשנפגשנו ואיזו צ'אפחה כזאת על הכתף. מובכת. חחח אולי אני סתם הופכת זבוב לפיל? ואולי פשוט אמא שלי ממש נכנסה לי לראש? יש לה נטיה לעשות את זה. להיכנס לאנשים לראש.

הנסיעה חזרה היתה בסדר, אני מניחה. א' חשב שאני לא מדברת כי יש לי כאב גרון, אז זה לא העלה שאלות, וויץ' יז גוד. אגב, שנוסף לכאב גרון יש לי גם כאבי שן בינה, אז אני לא במיטבי בכלל.

היחיד שיודע על מה שקרה (ביום שבו השתנתי על מקל) זה ס', ודיברנו על זה בטלפון, אבל לא באותו יום. כי א' וא' הבת לא יודעים כמובן והיינו איתם כל הזמן. אבל הוא לא מפסיק לחפור לי על היחסים בינינו ולשאול שאלות. הוא חבר טוב, ס'. הוא רק דואג לי. ובגלל שהוא היפי גיי פציפיסט, הוא לא עושה את זה באלימות, אבל אני יודעת שהוא היה נותן לי איזו סטירה אם הוא באמת היה צריך. זה מה שחברים הכי טובים עושים זה למען זה :)

אני חייבת לעוף, יש לי המון דברים לעשות היום וגם ככה כבר חפרתי. מקווה שלא יותר מדי.

נשיקות, אנשים.

ג'אם.