אני מתנצלת מראש אם אתם מעריצי ספארקס, אבל לדעתי זה היה פשוט משעמם. אבל ממש.

ההתנסות היחידה שלי עם ספארקס בעבר זה רק סרט שמבוסס על הספר שלו, "המחברת", שהיה לדעתי קיטשי וצפוי. לא רע אבל גם לא משהו. מוערך יתר על המידה. הסתקרנתי לראות על מה כל הרעש והתאכזבתי.

לפני שבכלל נכנסתי לסיפור, המילים התאמצו נואשות לסחוף אותי ברגשותיהן העמוקים של הדמויות. אני לא מכירה אותן, לא יודעת מה הן רוצות או מי הן בכלל, מה הן אכלו לארוחת בוקר, ורוב הזמן הן פשוט דיברו זו עם זו על עצמן ועל רגשותיהן, על זכרונותיהן וחייהן, בלי לתת לי פאקינ'-סיבה אחת לשים זין.

זה היה אחרי שחזרתי מהאזכרה של סבא שלי והייתי ממש עצובה. החלטתי שרק לקרוא יציל אותי מלהשקות את עצמי למוות כל הערב, אז קראתי את הספר האחרון שקניתי, אחרי המלצה חמה של המוכרת בצומת ספרים. לא הלכתי הביתה אחרי האזכרה וזה הספר היחיד שהיה איתי, אז קראתי אותו.

בסביבות עמוד 150, אחרי קריאה רצופה, החלטתי שדי, סבלתי מספיק. בפעם הראשונה בחיי, הפסקתי לקרוא ספר באמצע; אני לא נוהגת לעשות את זה. זה אומר רק דבר אחד - ניקולס ספארקס הוא ממש לא בשבילי.

אם אתם נהנים מרומן קלישאתי וזול בזמנכם הפנוי, מלא בדמויות קטנוניות, שיחות עמוקות ורגשות צפויים, אולי תהנו ממנו. אני אישית, לא נהניתי.

אווירה: 2/10

דמויות: 2/10

סגנון: 3/10

עלילה: 1/10

קצב: 1/10

דירוג של 1 מתוך 5: