אני אוהבת לצפות מהצד. לפגוש טיפוסים חדשים ומעניינים. זו אחת הסיבות שאני אוהבת את העבודה על הבר - לצפות. לפעמים לעוץ עצה, לשמוע דעות של אחרים. אני אוהבת להכיר אנשים חדשים, והכי טוב, מוזרים.

אבל.

יש גם אנשים מעצבנים בעולם.

אם אתה אדם לא מעצבן - אולי תזדהה עם הרשימה הזאת ותרוץ להראות אותה להורה/חבר/ילד/שותף המעצבן שלך.

אם אתה אדם מעצבן - קרא ולמד! כי אם אתה עושה יותר מחצי מהדברים האלה, אז אולי תתחתן יום אחד, אבל אם לא תפסיק אז גם תתגרש.

1. להפריע כשמישהו פותח את האוטו.

מכירים את זה שאתם באים לפתוח את האוטו והחבר המעצבן הזה עומד מול הדלת ומנסה שוב ושוב ושוב ושוב לפתוח את הידית של הדלת? אתה מנסה לפתוח, אבל הוא ממשיך, האידיוט. למה אתה מנסה לפתוח את הדלת בזמן שאני מנסה לפתוח את האוטו? - אתה דופק את כל התהליך, טיפש. תפסיק לענות לי את הדלת, חכה שאני אפתח אותה. הדלת המסכנה מנסה להפתח ואתה מתעסק עם המכניקה! עזוב את המכניקה!!!

2. להטריד לקוחות.

אני אלך להנאתי בחנות בגדים, נעליים, חזיות, וואטאבר, ופתאום, אאוט אוף ד'בלו, תופיע מולי מוכרת, "שלום, אפשר לעזור?"

בסדר, סטנדרטי, אני אומרת בנימוס שלא, "אני רק מסתכלת".

"בסדר, רק שתדעי שיש לנו מבצע של 10% על המוצר השני לכל החולצות וקיבלנו אתמול קולקציה חדשה של ג'ינסים. בנוסף, כל האבזור שלנו הוא בהנחה לחברי מועדון של 20%, לא כולל החגורות בסביבון ההוא שהן שייכות לקולקציה החדשה ובלה בלה בלה בלה בלה..."

- סליחה... מתי נרשמתי להדרכה הזאת?

ויש כאלה שלא מפסיקות שם. הן יעקבו אחריך, אם לא בתקתוקי עקב מאחורי גבך אז בעיני הנץ שלהן מהדלפק, יסתכלו לכל מקום שאת הולכת, מה את עושה, מה את מרימה. "זו חולצה 100% כותנה, יש אותה גם באפור וירוק!" - לא שאלתי אותך, רק התסכלתי! כנסי למחסן ותערימי קופסאות, למה את סטוקרית??

3. להתחיל שיכור עם בחורה.

אני מבינה אותך, אתה מה'אלה'. אתה מגיע לפאב, שותה קצת, רואה בחורה יפה ומתחיל איתה. מותר לך. אבל אחי, שים לב למה שאני אומרת: אם אני רק במשקה הראשון שלי ואתה שתית בשעה האחרונה חמש-עשרה שאטים של טקילה, אני לא רוצה שתנשוף עליי את הבל הפה הטקילאי שלך ותנסה לקרוץ אבל אז תאבד את שיווי המשקל ותיפול עליי. לא לא לא. אם שתית עכשיו חמש-עשרה שאטים של טקילה, קח את המפתחות האלה שיש לך בכיס, כנס לאוטו ותכנס באיזה עץ. תודה מראש.

4. להתמזמז בציבור.

אני שמחה שאתם מאוהבים, בחיי, יש לי פרפרים שרוקדים ומזדוויגים לי בבטן, אבל למה אתם חייבים למצוץ אחד לשניה את הלשון בדיוק מול מכונת השתיה כשאני מנסה לקנות משהו לשתות? זה הרי לא טבעי שאני אבקש בנימוס שתפנו את גוש הריר שלכם מהדרך כדי שאוכל לשתות איזה רדבול או מיץ תפוזים, בלי להצטרך לעשות תרגילי אקרובטיקה בשביל זה.

אין לי בדרך כלל בעיה עם אנשים שמתמזמזים ברחוב כל עוד הם בפינה אינטימית, כמו מתחת לאיזה עץ בפינה בפארק או על איזו מגבת על חוף הים או מעבר למסך שבבית הקולנוע, אבל בבקשה, אל תשאירו איקי אחד על השני מול הפרצוף שלי כשאני לא יכולה להעביר תחנה. זה לא נוף מלהיב במיוחד.

5. להתווכח בטלפון באוטובוס.

אם מישהו מרגיז אותי בטלפון ואני נמצאת באוטובוס, אני בדרך כלל אומרת, "נדבר על זה אחר-כך". למה? כי אוטובוס זה מקום ציבורי, ואני לא כוכבת של סרט הוליוודי על סיפור חיי, מכאן שהנוסעים האחרים הם לא ניצבים שלא אכפת להם מה קורה מסביב כי הם שם רק כדי ללכת או לבוא או להיבהל מפיצוץ.

אלה שמתווכחים, אני עוד מסוגלת לסלוח להם. בדרך כלל אני גם ככה עם אוזניות והם כנראה בשיחה מאוד רגשית. אבל יש תמיד את אנשי-העסקים האלה, שחייבים לסגור עכשיו עסקה עם אדם ממש חירש; או לחילופין, הכלומניקים הממש קולניים שלא מסוגלים לבקש מאמא שלהם לכבס להם את התחתונים במועד ובמקום אחר, למרות שהם כבר בני 30 וצריכים מזמן לכבס לעצמם; וכמובן, הבחורות המרכלות. האנשים האלה פשוט חייבים! לצעוק! כל! מילה!

"אוו מיי גאאד! כאילו, שמעת מה הוא עשה לה?! אני לא מאמינה כאילו שהיא עדיין כאילו איתו!!!"

אני יושבת ושומעת אותה (וקרה לי שנגמרו לי הסוללות בMP3) ומרגישה איך נושרים לי תאים מהמוח. אני אשכרה מאבדת תאי מוח רק מלהקשיב לשיחה הזאת!

בבקשה, רכלנית פקצה, קחי הפסקה מלהוריד לי ולכל האנשים שמסביב את רמת האייקיו, ושתי כוס גדולה ומהבילה של סתמי-כבר-את-הפה טרי וחם. לרוויה.

למה זה נראה לאנשים טבעי שכולם ישמעו את השיחות הפרטיות שלהם?

6. לאכול ביסלי כשמישהו ישן / ללעוס מסטיק / ללגום קפה בקולי קולות.

לפני שאני מתחילה להתלונן, אני מרגישה שחובתי לציין שאני עושה את זה. לא המסטיק, לא הביסלי, אבל הלגימות... אני מהלוגמים :/

אבל אתחיל מהביסלי. היתה לי שותפה כזאת. היא תמיד החליטה לפתוח שקית ביסלי/פרינגלס/משהו רועש אחר, בדיוק כשהייתי מנסה לישון. ותאמינו לי, אם הייתי הולכת לישון כשהיא עוד ערה, אז כנראה שהייתי צריכה להתעורר מוקדם, כי אני ינשופית לילה בדרך כלל. אז אם השותפה שלך, שאת אוהבת ואכפת לך ממנה, מנסה לישון - למה פתאום החלטת ללעוס לה ביסלי - לא פחות ולא יותר - באוזן, ולגרום לה לחלום על האפוקליפסה?

יש צלילים נעימים בעולם, כמו עלי שלכת כשדורכים עליהם והם מתפוררים, או כמו גשם על החלון, או פופקורן במיקרו - אבל יש צלילים ממש מעצבנים, ורובם יוצאים מגוף האדם. אני לא הולכת לפרט את כל הצלילים המעצבנים (והדוחים) שגוף האדם יכול להפיק, אבל אלה השניים שמייצגים אותם. אם אתה שותה קפה, אתה יכול לעשות את מה שאתה עושה אם אתה שותה לימונדה לדוגמא: להכניס את הנוזל לפה, ואז לבלוע. תרשמו לכם את זה. לא לשאוף אותו כמו אבקת קוקאין, אלא להכניס לפה ואז לבלוע.

ואם אתם לועסים מסטיק, תרגיעו עם הלעיסות. זה נשמע ממש אבל ממש מרגיז! בעיקר אם החדר שקט ושומעים אתכם.

7. להרים את הרגליים לתוך הטריטוריה של הזולת.

אני לא מתנגדת לכך שתמצא לך תנוחה נוחה לשבת בה, להיפך, ביתי הוא ביתך וספתי ספתך, שב בה כאוות נפשך. אבל אם אני שוכבת על הבטן לידך וקוראת עיתון, ופתאום החלטת להרים את הרגליים היחפות שלך על הספה, למה אתה מניח אותן בדיוק מתחת לאף שלי? האם ביקשתי, בלי משים, בעזרת תנועותיי או מבטיי, שתדחוף את כפות הרגליים שלך לפרצוף שלי? האם נראה היה שהאוויר הצח מפריע לי? שאני מיקולוגית שמחפשת חומר למחקר? או שפשוט אין לך מודעות למושג 'ספייס'?

8. לדפוק בדלת באטרף.

בדרך כלל, אני לא נוהגת לעמוד ליד הדלת ולחכות שמישהו ידפוק, אז יוצא שכשדופקים לי, אני לא פותחת אותה באותו הרגע. אני כמעט בטוחה שרוב האוכלוסיה נוהגים כמוני. אם דפקת פעם אחת וצעקתי, "רק רגע." כנראה שאני בדרך. אני לא הארי פוטר ואני לא יכולה לפתוח אותה בהנפת שרביט, אני עובדת על זה. סבלנות. אנשים - תפסיקו לדפוק בדלת שוב ושוב ושוב ושוב, זה לא יגרום לי לפתוח אותה מהר יותר, רק ממש יעצבן אותי!

9. לדבר עם אדם שעונד אוזניות.

אני לא אשפוט אותך כי אולי אתה עולה חדש והגעת מאיזו מדינה דמיונית שבה החפץ 'אוזניות' מסמל את הקשר בין בני האדם ומה שהוא אומר כשרואים אותו זה, "בבקשה אם תוכל, דבר איתי ותפריע לי באמצע השיר האהוב עליי." אבל במקרה שאתה לא עולה חדש - לא.

כלומר, אתה רואה אותי, אתה יודע שאני לא שומעת אותך כרגע, ואתה בכל זאת בוחר לנהל איתי שיחה...?

מבחינתי, אוזניות הן שלט בלתי נראה שאומר, "נא לא להפריע" - ואתה עובר על החוק! ואני יודעת שאתה כן רואה את האוזניות שלי, במיוחד במקרה שלי שהן ענקיות כאילו גנבתי אותן מאיזה אולפן הקלטות ואי אפשר לפספס אותן, ואתה תגיד לי בפנטומימה להוריד אותן, ואני אעשה פרצוף ממורמר ואוריד אותן, מניחה שזה חשוב, ואז תגיד לי, "את שומעת, אתמול הלכתי ללימודים, ופתאום פגשתי את - " ואז יתחיל סיפור ארוך והשיר שלי יתייאש וייגמר ואני אקשיב לסיפור עד קץ הימים, ואז כשהסיפור סוף סוף ייגמר ואני אחליט להיות נחמדה ולהביע דעה, אתה לא תקשיב ולא תגיב, כי מישהו שלח לך הודעה בוואטסאפ.

ואתם יודעים מה עוד יותר מרגיז? שהבנאדם מדבר בלי להגיד לך להוריד את האוזניות, ואז אתה מוריד אותן ושואל, "מה?" והוא עושה פרצוף מעוצבן.

סליחה? אני ביקשתי לשחק איתך בחידון תנועות?

ואז יש את הרגע שאתה מהנהן בנימוס, מדגיש שאתה מוטרד מהבנאדם, מחזיר את האוזניות... - ואז הבנאדם מדבר שוב. פאק יו.

מבחינתי, היחיד שרשאי להגיד לי להוריד את האוזניות זה טייס או מדריך בטיחות.

סליחה, אתה טייס?

אתה מדריך בטיחות?

לא?

אז תמשיך להתקדם, תאותת, ופנה לאדם אחר. אני לא זמינה.

10. לדבר באמצע סרט.

אז אנחנו צופים בסרט, כן? בכיף שלנו, צופים בסרט. והחבר המעצבן שלך מחליט שבא לו לדון בכל דבר קטן שקורה בסרט!

בואו רק נבהיר משהו, אוקיי? - אני לא הבמאי, אני לא בתוך הסרט. אנחנו צופים באותו סרט, אז אם אתה לא מבין משהו ממה שקורה על המסך - אני צופה באותו המסך, ואין לי שום תסריט ארור!

"רגע, זה אותו הבחור מההתחלה?"

"או מיי גד, זה קרה לי פעם! תקשיבי, אני אספר לך - "

"רגע, למה היא עושה את זה?"

"רגע, אני לא מבינה, למה שלא שניהם ישבו על הקרחון השבור ואז שניהם לא ימותו?"

רגע רגע, תחזיק שניה את הפופקורן ותן לי להרהר, אזכר בזמן שבו אני הייתי על הסט וכך אוכל לענות על כל שאלותיך. יותר מזה, אנסה להיזכר בתקופה שבה הייתי על הטיטאניק ואשחזר לך איך הכל קרה! יש לך עט?

מאאן.

אני חושבת שזה הכל.

פחחחח, על מי אני עובדת...

זה לא הכל.

אבל אין סיכוי שאפשר להכניס את כל הדברים המעצבנים שאנשים עושים לתוך פוסט אחד, אז נסתפק בTOP 10.

הרבה זמן לא עשיתי ראנט אז היה לי הרבה חומר להוציא מהמערכת.

סי יה :)