אני יודעת, אני באיחור של שבוע. אל תסתכלו עליי ככה...

היה לי יום הולדת נהדר השנה. אני יודעת שהתלוננתי שאני לא רוצה לגדול בשנה ושיום הולדת זה איכסה, אבל באמת נהנתי. החלטתי שאני חייבת להכניס הרפתקאות והתנסויות חדשות לגיל 24 לפני שהוא בורח - וכך עשיתי.

האמת, בהתחלה נראה היה שיהיה לי חרא של סוף שבוע. עבדתי ביום חמישי בלילה על מאמר וזה היה משעמם ומרדים. הייתי אחרי משמרת ברדיו אז הייתי ממש עייפה ובקושי שהצלחתי לשמור על העיניים פקוחות, ועד שהוא שלח לי את המאמר כבר היה 4 וחצי בבוקר. 4 וחצי! והייתי חייבת לסיים כי בתשע בבוקר היה לי אוטובוס אחרון ורציתי לנסוע לסופ"ש אצל ס'.

בסוף, בסביבות 5 בבוקר, נתקע לי המחשב. הייתי כבר בחצי עבודה מוגמרת וזה היה ממש מתסכל. לא רק שלא היה לי זמן ורציתי נורא לישון - עכשיו גם המחשב עשה בעיות. מאאן אני שונאת טכנולוגיה. לא היה לי איפה להכיל את הזעם, בחיי. המחשב שלי היה איטי לאחרונה וביקשתי מידיד שיוריד לי אנטי וירוס טוב, אבל לא מחקתי את הקודם שהיה לי. נו, אז מה אתם יודעים... שני אנטי-וירוסים במחשב זה לא הרעיון הכי טוב. מסתבר שהם משמידים זה את זה ובאותה הזדמנות את המחשב. כמו לתת את אותו התיק לFBI ולCIA. קאט פייט.

התקשרתי לבוס שלי ואמרתי לו שהמחשב נתקע לי ונאלצתי לכבות אותו בלי לשמור והכל נמחק. אמרתי לו שבפעם הבאה לא ישלח לי את המאמר ב4 וחצי לפנות בוקר אם הוא צריך להיות מוכן באותו בוקר. אני בנאדם ואני צריכה לישון. הוא לא התווכח ולהיפך, התנצל.

כמעט החלטתי שלא לנסוע כי הייתי גמורה, אבל אז חשבתי על להישאר סופ"ש ולהיכנס לבאסה... אז זרקתי את המחשב הגוסס הצדה ותפסתי אוטובוס. נסעתי לבלות את סוף השבוע עם ס'. הוא גר עכשיו עם אמא שלו שכמו שאתם כבר יודעים, יש לה טרשת נפוצה. היא על כיסא גלגלים ואמנם יש לה פיליפינית אבל כשהיא צריכה משהו היא קוראת לס' ולא לפיליפינית. אני וס' שמענו אותה משוחחת על זה עם אח שלה שניסה לשכנע אותה לפטר את הפיליפינית וזה ממש הרגיז את ס'. הוא אמר לי שלא מפריע לו לעזור לה ושהם סתם מכניסים לה רעיונות לראש.

אבל היא אישה מקסימה, אמא שלו. נהניתי להתארח אצלם. היא מתוקה, חייכנית, קלילה ולמרות שהיא בהליכי פרידה מבעלה היא לא מראה כלפי חוץ שום מרירות.

סיפרתי את ס' ועשיתי לו מוהיקן לפי בקשתו. יצא יפה. ואחר כך רצינו ללכת למסיבת ניינטיז בת"א, אבל חברה שלו מהקיבוץ, נ', שיש לה רכב והיתה אמורה להיות הטרמפ שלנו, לא רצתה ללכת ברגע האחרון בגלל שהיא רבה עם החבר שלה. בהתחלה הרגשתי רע בשבילה, אבל אז ס' אמר לי, "אין לך מה להרגיש רע בשבילה, הם רבים כל שני וחמישי, זה כבר מתחיל להימאס. אני לא מאמין שהפסדנו את המסיבה בגלל זה, לפעמים מה זה אין לי כוח אליה." - ואז הרגשות שלי התחלפו לכעס. מאאן ממש התלהבתי מהמסיבה הזאת, אפילו התלבשנו בסגנון שנות ה-90 ונראינו טובב :(

בבוקר אני וס' עבדנו בגינה. הוא אמר שבדרך כלל זו העבודה של אבא שלו, אבל עכשיו כשהוא עזב הוא מרגיש שזו המחוייבות שלו. לא האמנתי שהוא הגבר בבית, הגיי הקטן הזה P:

בילינו גם קצת עם השכנה שלהם שקרעה אותי מצחוק. בחורה בת 40+, זורקת זין, פטפטנית לא קטנה. היא אכלה איתנו ועישנה איתנו. לאמא של ס' יש קנאביס רפואי והיא אישה נדיבה. שילוב מושלם. עוד סיבה לחזור לבקר :)

אחרי הצהרים לקחנו את הגיטרה שלי, ג'וינט וקצת קשקושים למאנצ'יז. הלכנו לשדות וניגנתי בדרך תוך כדי הליכה. שרנו לנו נירוונה ואסף אבידן ואז גם לקחנו כמה שכטות. באיזה שלב, ס' ביקש ממני את הגיטרה ולפני שהספיק לנגן היא נפלה לו מהיד. הוא נפל על האדמה והתחיל לצחוק והייתי כבר מסטולה מדי כדי להתחרפן. התיישבנו שם ודיברנו. השדה כל כך גדול שזה נראה כמו אוקיינוס חום עם קוצים.

אגב, הלכתי על הקוצים, יחפה, ולא הרגשתי שום כאב. כשהתעוררתי בבוקר כאב לי, אבל באותו רגע לא כאב לי בכלל. הלכתי כאילו שאני צועדת על שטיח. וויד - משכח הכאבים של אמא טבע.

כשהתעוררתי למחרת, רצתי מיד לגיטרה לבדוק אם היא בסדר. כן. זכרתי.

בכל אופן, אותו הלילה היה מדהים. לא רק שראינו את השקיעה, אלא שזו היתה השקיעה הכי מדהימה שראיתי. יש לי איכות זוועה בטלפון כי הוא ישן, אבל זה מה יש:

נראה כמו אש בשמים, נכון?

אני לא יודעת מה זה היה, אבל זה היפנט אותנו.

ביום ראשון נסענו לג'רוז וישבנו ליד התחנה המרכזית, ליד הרכבת הקלה. הוצאנו את הגיטרה ועשינו מגביות. ניגנתי ואני וס' שרנו יחד. יש לו קול מדהים, נמוך ועמוק, קצת מזכיר את אדי וודר.

זו היתה הפעם הראשונה שניגנתי ברחוב, אז הגעתי למסקנה מאוד משונה - כשאני מנגנת על במה, אני נלחצת. הלב שלי דופק חזק ואני לפעמים אפילו שוכחת מילים. אבל באותו רגע כשישבתי שם באמצע הרחוב וניגנתי, הרגשתי כאילו שאני מנגנת לבד בבית. סיפרתי את זה למישהו שעובד איתי ברדיו והוא אמר שזה לא אותו דבר. כשאתה עומד על במה ומנגן, אנשים יושבים ומקשיבים לך. הם ימחאו לך כפיים כשתסיים כי הם קהל וזה התפקיד שלהם כמו שהתפקיד שלך הוא לשיר. כשאתה מנגן ברחוב, אנשים ממהרים, הם עסוקים. הם לא באו לראות מופע, הם רק חולפים על פניך בדרך. רק אלה שבאמת רוצים, יעמדו ויקשיבו לך. אתה לא מרגיש מחוייב כלפי אף אחד והם לא חייבים להקשיב או לתת לך כסף. אם הם נותנים זה כי הם רוצים לתת. אולי זה הרגיש לי פחות שאני על הפוקוס ויותר שהסביבה היא פשוט הרקע שלי. לכן ניגנתי כאילו אני לבד. נשמע הגיוני.

בזמן שניגנו, ישב איזה בחור ממש חמוד במרחק. הוא ראה שאנחנו מנגנים ונראה מתעניין. ס' אמר לי ש"הבחור החתיך מסתכל עלינו." ואחרי כמה דקות הוא גם התקרב והתיישב קרוב יותר אלינו. אחר-כך ס' הלך לעבודה ותאמינו לי, סביר להניח שהייתי מדברת איתו, אבל אז ש' הגיע והתחיל עם הקשקשת. אהה - והוא קנה לי עוד מתנה, אבל הפעם זה ליומולדת אז שיהיה.

אני וש' יצאנו לשתות יין ואז הוא ביקש ממני לנגן לו קצת בפארק, אבל בזמן שניגנתי הוא הלך להשתין ואז אמר שאנחנו ממהרים כי יש אוטובוס. תהיתי למה למען השם הוא גרר אותי הליכה של חצי שעה לפארק אם הוא לא באמת רוצה שאני אנגן לו - וזו היתה הסיבה שתמיד הייתי קצרה איתו, הבנתי. הוא תמיד היה מעמיד פנים שתחומי העניין שלי מרתקים אותו, מה שהיה שקר. הוא תמיד התעניין בכלכלה, בפוליטיקה ובכסף כסף כסף. הוא לא בחור שמעניינת אותו אמנות. אני עוסקת באמנות, זה מרכז חיי. נסו לדמיין לעצמכם איש עסקים, כלכלן גדול, שמעמיד פנים שהוא ממש מרותק מאיזה ספר קריאה או אמנות רחוב כלשהי כשהוא בעצם לא. מה אתם רואים? זה לא הדבר הכי דוחה שדמיינתם בחיים?

אני שונאת שמנסים למצוא חן. זה קרה גם בעבר, שש' שאל אותי על איזה ספר אני ממליצה לו והמלצתי לו על ספר. הספר שהמלצתי לו עליו היה בן 500 עמודים. לי לקח שבוע וחצי בערך לסיים אותו. למחרת הוא התקשר ואמר שסיים וממש אהב, או במילים שלו: "ואוו. מדהים מדהים מדהים." שאלתי אותו איך לעזאזל הוא סיים ספר בן 500 עמודים תוך יום אחד ואיך הוא בכלל הספיק להשיג אותו תוך יום אחד כשהמלצתי לו רק ביום שישי. הוא טען שהיה לו את הספר בבית ושהוא היה כל כך מרתק שהוא לא עזב אותו כל הסופ"ש.

ביץ' פליז. אני מכירה את ש', הוא לא קורא שום דבר, אפילו חדשות הוא לא קורא - אלא צופה בסרטונים באינטרנט. הוא לא טיפוס שקורא, וזה בסדר, זה אף פעם לא הפריע לי. אני תולעת ואני מודעת לזה שרוב האנשים בעולם לא קוראים. אבל שאני אאמין שבחור שלא רגיל בכלל להחזיק ספר ביד, סיים ספר בן 500 עמודים ביום אחד? בולשיט מאמא.

הדבר הכי עצוב הוא שכששאלתי אותו איזה קטע הוא הכי אהב, הוא התחיל לגמגם ואז אמר, "את כולם, קשה לבחור." - אחי! למה אתה משקר? אני לא ביקשתי ממך לקרוא שום דבר, אתה זה שביקש המלצה. אני לא רמזתי שתתחיל לקרוא ספרים בשבילי, אני בכלל לא חברה שלך! למה אתה מעמיד פנים???

גברים, בבקשה האירו את עיניי - מה הסיפור הזה?

סליחה שחרגתי מהנושא, אני נוטה לעשות את זה.

בכל אופן, אכפת לכם אם אני אסכם? זה פשוט די נדרש.

ההתנסויות של הרגע האחרון שלי בגיל 24 היו:

# עשיתי לגבר מוהיקן. זו תסרוקת שעוד לא עשיתי בחיים.

# עישנתי בלב השדות והלכתי יחפה על קוצים. כמעט כמו ישו, רק יותר כואב.

# טעמתי אוכמניות מהעץ. זה היה לא רע.

# עשיתי מגביות! אני וס' רצינו כבר הרבה זמן לעשות מגביות.

בכל אופן, הגעתי הביתה מסופקת. בקרוב אני מתכננת לעבור דירה עם ט' והכל יהיה חדש. אז אולי גיל 25 יהיה טוב יותר. אחרי הכל, זו כל הנקודה, לא?