אחד הספרים החמודים ביותר שקראתי.
שני בני נוער - בן ובת - מתרוצצים ברחובות ניו-יורק, מחברת מולסקין אדומה היא הגשר יחיד שלהם לתקשורת. אין להם את הטלפונים אחד של השני, לא כתובת, לא מכרים משותפים. הדרך היחידה בה הם יכולים להמשיך לתקשר היא לפענח את הרמזים שהשני כותב להם ומשאיר להם במקום מסויים, כל פעם במקום אחר.
“I've left some clues for you.
If you want them, turn the page.
If you don't, put the book back on the shelf, please.”
הרמזים היו, לדעתי, מחוכמים מאוד. מצאתי את עצמי צוחקת בקול רם כמה פעמים, מתכווצת בהתרגשות או חוזרת שוב ושוב על פסקה יפה. היה לי קל מאוד להתאהב בדמויות הבנויות היטב, ובעיקר נהניתי מהנושא ה'סינדרלי' החבוי בין העמודים בחצי השני של הספר.
העלילה היתה תמיד מעניינת ולא היו רגעי שעמום, לא הקדמות מיותרות ולא משיכות זמן של בטלה. היו תפניות עלילה רבות ולפעמים לא צפויות. מהעמוד הראשון והלאה - כיף כיף כיף.
קריאה קלילה ליום חורפי, מומלץ מאוד.