אני בדרך כלל לא צופה בסרט לפני שאני קוראת את הספר, אבל במקרה הזה נכשלתי. הלוואי שלא הייתי עושה את זה, כי מן הסתם זה הרס לי את הטוויסט, אבל כשהוא יצא לקולנוע, חברים שלי התעקשו ללכת.
חברים לא-בדיוניים מטופשים... מי צריך אותם.
כמובן שצפיתי גם בקארי של 76' מאז, אני אוהבת סרטים ישנים והספר כבר נהרס לי, אז למה לא.
אבל זה עדיין היה מעולה. אני אוהבת את הדרך בה הסיפור הלא-נעים אבל מבריק הזה כתוב, עם הסגנון המאוד מציאותי, כולל קטעים מספרים, סיפורים מעיתונים ומאמרים ממגזינים כדי להשלים את סיפור הרקע. אהבתי את הטכניקה הזו; זה הרגיש כמעט אמיתי, כאילו שזה סיפור חיים שקרה באמת.
קינג יודע איך להשתמש באמצעים ספרותיים, והוא עושה את זה טוב.
אני חושבת שהוא השיג פה ספר אימה שאינו מוגבל לאנשים שאינם מעריצי הז'אנר. זה נתן לי פרספקטיבה שונה על כתיבת אימה וגרם לי להעריץ אפילו יותר את עבודותיו של קינג. מאז הרומן הראשון שפרסם, סטיבן קינג עשה עבודה מצויינת.