חזרתי מהעבודה אתמול בערב, ט' יושבת בחדרה ומחליקה את שיערה במלקחיים חמות, כפי שבילתה הרבה מאוד מזמנה בחיים. היא יושבת על הרצפה מול המראה שלה וצועקת לי, "ג'אםםם! בואי מהר, יש לי בשורה."

נכנסתי לחדרה והתיישבתי על המיטה. היא סיפרה לי שמאחר ורצתה לגדל חתול כבר הרבה מאוד זמן ולא עשתה את זה כי אין לה כסף, החליטה שהיא יכולה לעשות את זה גם בלי כסף. ההחלטה הגיעה בעקבות ספר שקראה, שבו נאמר שאם אתה רוצה משהו שהוא בלתי מושג עבורך, תגיד לעצמך שאתה יכול להשיג אותו גם בלי זה וזה יקרה. היא נכנסה לפייסבוק, והפלא וופלה, מצאה מודעה על חתולה שבעליה טסים לחו"ל ומחפשים לה בית. מסתבר שהם טסים לחודשיים בלבד אבל יכול להיות שהחתולה תישאר לתמיד עם הבעלים החדש. היא בת שנתיים ועונה לשם תושה או קושה או משהו כזה.

היו לי חתולים בעבר והיתה לס' חתולה שחורה שכשגרתי בג'רוז והתנחלתי אצלו כל הזמן, הרגשתי כאילו היתה שלי. מאז ומתמיד הסתדרתי עם חתולים. הם רגועים (לרוב), מנקים אחרי עצמם (לרוב), לא זורקים זין על אף אחד (לרוב) ויש להם מבט קרבי שמאוד מזכיר לי את עצמי כשאני שונאת מישהו. אמרתי לה שזה נחמד מאוד, אבל איך היא מתכוונת להאכיל אותה ולפנק אותה בצעצועים וחירטושים אם אין לה גרוש? והיא אמרה שהזוג הזה שמוסר אותה מוסרים לה גם אוכל שמספיק לשנה שלמה, החתולה כבר מחוסנת לגמרי והיא לא תצטרך להוציא שקל.

כאב לי לשמוע שחתולה צריכה לעבור בגיל שנתיים ממקום אחד לאחר, כי זה בטח קשה ומפחיד, אבל אמרתי לה מזל טוב. יש לך חתולה.

הרשו לי לספר לכם קצת על ט' ועל ההיכרות החדשה שלי איתה לפני שאני ממשיכה. לפני כן היא היתה רק "חברה" עבורי, אבל אחרי שהכרתי אותה כ"שותפה" אני מאוכזבת שאין לי מילים לתאר עד כמה.

אתן לכם דוגמא: בוקר אחד הייתי צריכה לנסוע לסוף השבוע כי היתה לי עבודה ברדיו ומיהרתי לצאת. לפני שיצאתי, גיליתי שהיא תלתה את שני הפחים של הבית בכניסה, כלומר, במילים אחרות, "קחי. זרקי. זונה."

לקחתי, זרקתי, ובחיי שאני לא זונה אבל אני אדם נחמד. כל זה קרה ביום שישי בצהרים. ביום ראשון חזרתי לדירה. נכנסתי בסביבות שמונה בבוקר כשאני נואשת לקפה כי לא הספקתי לקנות בדרך ועוד הייתי תקועה בפקקים. אני מגיעה למטבח ודבר ראשון מגלה שהפח בלי שקית. כי מאוד פשוט להטיל על מישהו את התפקיד לזרוק אותו, אבל סוף שבוע שלם שבו היה לה חופש והיא לא שמה בפח שקית? כנראה שהיתה עסוקה כל כך, אני מקווה שלא שכחה להחליק את שיערה לפני שיצאה. נו, על מי אני צוחקת. ברור שלא את זה.

בטח כבר ניחשתם שאחרי שהכנתי את הקפה ורק רציתי להוסיף חלב, פתחתי את המקרר... ואין חלב. פאק מי. מקרר בלי חלב זה כמו שירותים בלי נייר! הרגשתי שבא לי לחנוק אותה. כמובן שלא קניתי שום חלב. ירדתי לבית קפה וישבתי שם, מתענגת על הפוך גדול וישראל היום.

וזו כמובן שגרה שחוזרת על עצמה. היא לא זרקה פעם אחת את הפח מאז שעברנו לדירה הזאת ואני מתערבת שהיא אפילו לא יודעת איפה המכולה. המכונת כביסה מקולקלת והיא שואלת אותי למה לא טיפלתי בזה כשאני רוב הזמן לא בבית ולה יש אינספור ימי חופש בשבוע, וכשהיא צריכה בגדים היא מכבסת ביד. פתרון זמני זה אחלה. שואלת אותי למה לא דיברתי עם מישהו שיסדר את התנור המקולקל. טוענת שהיא רוצה לשטוף את הבית פעם בשבוע ומתעצבנת שזה מאוד מצחיק אותי. היא בחיים לא ירדה לקנות חלב או לחם כשראתה שחסר ואם אני מעירה לה על אחד מהדברים האלה תמיד יש לה מה לענות והיא פוצחת בדרמה איכותית סגנון ערוץ ויוה עליו גדלה ובו עדיין צופה מידי היום, מה שמתחיל ויכוח שאני אישית לא סובלת להיות חלק ממנו. במילים אחרות, הבחורה חיה על חשבוני, ואני אפילו לא בבית לראות את זה.

ואחרי כל זה, היא רוצה לטפל בחתול.

חתול, לא בית. היא לא יודעת להחזיק בית והיא רוצה לאמץ דבר חי! חתול!

בהצלחה, מיצי.

בכל אופן, שעה לאחר שסיפרה לי את זה, הם הגיעו עם החתולה. היא די גדולה, אפורה עם כתמים, העיניים שלה מאוד משונות ובאותו רגע כמובן מלאות פחד. אמרתי לו להוציא אותה מהכלוב והוא הבטיח שמיד יוציא. יצאתי לעשן במרפסת וכנראה שבהמשך הוא שחרר אותה, ומיד, כל עוד נפשה בה, רצה אל החדר שלי ומשם אל המרפסת בה ישבתי. היא קלטה אותי ונבהלה, נכנסה מאחורי הספה והתקפלה שם בלי להעיז להוציא את האף.

יש לנו בדירה שני חדרים ושתי מרפסות, לכל חדר מרפסת צמודה. אחת מהן היא מרפסת ראשית ואחת מהן צדדית. כשרק השכרנו את הדירה, ט' נורא רצתה את החדר עם המרפסת הצדדית, ולי לא היתה בעיה עם זה. אז המרפסת שלי היא המרפסת הראשית בבית ויש ממנה פתח גדול לסלון.

מסכנה קטנה, נראתה מאוד מפוחדת, כצפוי. הושטתי את היד שלי לאט ביו הספה לקיר והיא רחרחה אותי אבל עדיין לא העיזה לצאת. סיימתי לעשן ונכנסתי לחדר כדי לעזוב אותה לנפשה, משאירה את הדלת כאופציה פתוחה ומתעסקת בענייניי.

ואז ט' נכנסה ושאלה איפה היא. אמרתי לה שתיתן לה להסתגל ולא תנסה להתקרב אליה עדיין כי היא מפוחדת, אבל למה שט' תקשיב לי, מה אני יודעת. היא תקעה דגל במרפסת שלי. מתחילה ללכת מפה לשם, לתקוע לה צעצועים מתחת לספה ופשוט לחכות שתצא ולקרוא לה.

זמן מה לאחר מכן, כשכבר התייאשה, נכנסה פנימה אבל השאירה לה בחוץ אוכל ושתיה.

"להשאיר אותה במרפסת?" היא שאלה, "מה אם היא תקפוץ?"

"אני לא חושבת שחתולים קופצים מגובה כזה." אמרתי. אנחנו גרות בקומה רביעית ואמנם אף אחד מהחתולים שלי לא היה מבוהל כל כך בהתחלה, אבל תיארתי לעצמי שקפיצה מקומה רביעית מאיימת יותר משתי בנות-אדם זרות, "תעזבי אותה והיא תיכנס, סביר להניח שקר לה. תשאירי לה את האוכל בתוך הבית וכשתיכנס תסגרי את המרפסת."

הלכתי לישון, וכשקמתי בבוקר, ראיתי שט' לא סגרה את הדלת של המרפסת. מיד מיהרתי לחפש את החתולה. היא כבר לא היתה במקומה מאחורי הספה וגם לא מאחורי אף ספה בסלון, לא מאחורי התנור או מכונת הכביסה ולא מתחת לשום ארון או מיטה בבית. היא נעלמה. ט' עדיין ישנה ולא ידעתי מה לעשות, הייתי חייבת לזוז לעבודה.

לפני שלוש שעות בערך חזרתי וט' לא בבית, היא בעבודה. מאחר והיא בחורה חכמה כל כך כמו שהיא תמיד טוענת שהיא ובעלת רגישות מוגברת כל כך לסביבה כפי שהמקצוע שלה דורש ממנה להיות, היא סגרה את המרפסת לפני שהלכה לעבודה והשאירה את המיכל עם האוכל והמים של החתולה בחוץ. כי אם היא בחוץ, כדאי מאוד שתיתקע שם בשמש כל היום, ואם היא בפנים, מי יתן ותרעב עד שהראשונה מבינינו תשוב מהעבודה. זו נקראת אחריות, גבירותי ורבותי, והעיקר שתוכל להגיד לשם הפרוטוקול שכשרצתה לגדל חתול, עשתה את זה. מזל טוב, יקירתי. תתבגרי.

חזרתי לחיפושיי. מישהי בעבודה שאלה אם לא אכפת לי לחזור בעוד שעה ולהחליף אותה למשמרת נוספת ואמרתי לה שאין לי בעיה, אבל ברגע שלא מצאתי אותה התקשרתי ואמרתי לה שכנראה לא אוכל לבוא. אני יוצאת לחפש את החתולה של ט' בשכונה.

והנה אני מהלכת לי ברחובות, מסתכלת מעל משקפי השמש על כל חתול רחוב תועה, אפור קמעה, מוכתם קצת או בעל עיניים משונות. אני עייפה ואחרי משמרת לא קלה, רק רציתי להיות בבית, אבל ריחמתי על החתולה המסכנה.

והנה, ליד עמותה של חלוקת אוכל, חבורת חתולים אוכלים משהו שנראה כמו חרא, ואחת מהן - זו היא! מיד זיהיתי את הצבע המלוכלך שלה והעיניים המשונות, אבל עדיין היה בי ספק. לא ראיתי אותה כל כך טוב אתמול בלילה, כי היא הסתתרה כל הזמן. אם אני הולכת להיאבק בה כדי להחזיר אותה הביתה, להישרט ולהינגס, אני רוצה לדעת שזו לא חתולת רחוב זרה אלא אותה חתולה שאימצנו.

התקשרתי לט' אבל היא טענה שהיא עסוקה ונתנה לי את המספר של הבעלים הקודם של החתולה. עד שענה לי יצאה נשמתי, וכשענה לבסוף, תיארתי באזניו את כל מה שקרה וגם נתתי לו תיאור מדויק של החתולה. אמרתי לו את צבעה ואת העובדה שכל רגליה שחורות, אבל הרגל השמאלית מאחור לבנה. הוא אמר שזה תיאור מדויק, בדיוק היא! שאלתי אותו איך לגרום לה לבוא איתי והוא אמר שיתקשר לאישתו... וכל אותו זמן אני כבר התמקמתי על המדרכה ולא הסרתי את מבטי ממנה, שלא תיעלם לי. היא קלטה אותי, מבטינו נפגשו והיא הלכה אל מאחורי מכולת זבל ירוקה ולא יצאה מאז. אבל עדיין יכולתי לראות את הגוף הקטן שלה מקופל שם מאחור, בדיוק באותה התנוחה בה ישבה מאחורי הספה.

דיברתי עם האישה ושאלתי אותה האם יש דרך להחזיר אותה לבית, כי כנראה קפצה מהמרפסת, נחתה באיזו דרך מופלאה על ארבעת רגליה בלי-פגע והצטרפה לחבורה של חתולי רחוב אכלנים.

היא הציעה שאכניס את האבקה שנתנו לנו, זו עם הריח שהיא אוהבת, לתוך הכלוב בו נשאו אותה. היא תיכנס, אני אסגור את הכלוב ואקח אותה בחזרה. שנאתי את הרעיון, אבל מה כבר נותר לי לעשות? חזרתי הביתה והלכתי אל הקופסא. בתוכה היתה כרית וניסיתי לסדר את הכרית ולהשטיח אותה על התחתית של הקופסא, אבל משהו הפריע. הזזתי את הכרית ומאחוריה, הביטו בי זוג עיניים משונות. אותן עיניים בדיוק שהביטו בי מאחורי מכולת הזבל. אותן עיניים שהציצו אלי מאחורי הספה.

החתולה ישבה כל אותו זמן בתוך הקופסא שלה, ישנה מתחת לכרית כך שלא ניתן לראות את גופה הקטן. כשסיפרתי את כל זה לאישה היא התפלאה מאוד לשמוע שיש בשכונה כפילה זהה מאוד לחתולה שלה, והתבדחנו על כך. היא אמרה שעכשיו היא בטוחה שזה הבית הנכון בשבילה כי עשינו כזה מאמץ למצוא אותה ואמרתי לה שאין לה בכלל מה לדאוג. אמרתי את זה בלב כבד כמובן, כי אין לי הרבה אמון בט' בכל הנוגע לדברים שדורשים אחריות. אמרתי לה גם שהיא בטח גוועת כי לא אכלה מאז אתמול בלילה וניתקתי. לקחתי את האוכל והנחתי אותו בכניסה לקופסא, וכדי לתת לה פרטיות, נכנסתי לחדרי וסגרתי את הדלת. אני מציצה מדי פעם מעבר לסדק כדי לבדוק האם היא אוכלת ונראה לי שאלך לבדוק עכשיו.

היא יושבת בקופסא שלה ולא נוגעת בקערה. לקחתי קצת מהאבקה שלה ושפשפתי בה את ידי, ואז הושטתי לה את היד והיא רחרחה. נראה שהיא נהנית מזה והיא הושיטה קצת את היד שלה ונגעה בי. אני באמת מקווה שתאכל משהו כבר. ואני מקווה בנוסף שט' תלמד שלגדל חתול זה לא רק לשחק איתו אלא באמת לדאוג לו, כמו אמא. גם ככה אני מרגישה שאני גרה עם נערה מתבגרת, אני לא מתכוונת גם לגדל במקומה את החתולה ולעשות את כל העבודה השחורה כמו לנקות את הקקי ולהאכיל אותה, אבל היא רק תשחק איתה ותזניח אותה כשאין לה חשק יותר.

כי אני אוהבת אותה, בחיי, אבל אני אומר לה את כל הדברים האלה ואם היא תיעלב כמו שקורה בדרך כלל כשאומרים לה את האמת בפרצוף, לא ישאר לי הרבה מה לעשות למענה חוץ מלאחל לה שתתגבר ושבפעם הבאה, לפני שתאמץ חתול, תאמץ קצת אחריות.