לא לומדת. את הלימודים שלי עברתי במקומות אחרים, אבל בבית הספר נהגתי להעביר את הזמן בציור, כתיבה, קריאת ספרים או שינה. מזל שהייתי ילדה חכמה וידעתי מה חשוב באמת!
מצאתי כמה ציורים מתקופת התיכון וחשבתי לשתף אתכם באהובים עליי. כפי שתראו, הרבה מהציורים צוירו בתוך מחברת. נהגתי לצייר במחברות הלימוד שלי, אבל נותרו איתי רק 2 מחברות היום וזו הסיבה שאין לי יותר ציורים להעלות. חבל.
סליחה על האיכות, הטלפון שלי לא טיפש, אבל גם לא חכם.
בחורה עם ברדס במבט מלנכולי... ציור שציירתי באינספור וריאציות. לפעמים היא עם סיגריה בפה, לפעמים מתחת לפנס רחוב ולפעמים היא רק צללית רחוקה. מאוד דרמתי. מה אני אגיד... הייתי ילדה דרמטית.
לואיס, דמות ראשית מהכרוניקה של אן רייס - מהספר הראשון, ראיון עם הערפד.
אהבתי לצייר דמויות מספרים. לפעמים את הדמות כמו שדמיינתי אותה ולפעמים כפי שהיא הופיעה בכריכה. בין היתר, נהגתי לצייר גם דמויות מהסיפורים שלי, אבל די מהר הפסקתי לעשות את זה מאחר ותמיד היו יוצאות שונות מאיך שדמיינתי וזה די תיסכל אותי.
גמד.
אלף.
אקסל רוז מGuns N' Roses, בתור שלד. הוא עדיין חתיך, גם בלי עור. ממ-אממממ... יאמי.
למי שלא זיהה, זה מצוייר מאוד בקטן על האלבום עצמו, משם אפשר להגיד שהעתקתי את זה לממדים גדולים יותר.
זוג מתנשק. רואים שכבר אז לא ידעתי לצייר ידיים - תמיד הצלחתי איכשהו להתחמק מלצייר אותן. עד היום.
או שהוא מנשק רע או שהיא מאחרת לאנשהו.
אני בטוחה שהיה לי סיפור בראש כשציירתי את זה, ואולי זה אפילו מתוך סיפור שלי. אני מודה בבושת פנים שאני באמת לא זוכרת.
ערפד קטן וחמוד. הייתי חובבת ערפדים בתקופה ההיא, ועל מי אני עובדת... עדיין.
קצת ירד לי מהם מאז שדמדומים הרס לי את העניין וכולם פתאום החליטו שהם חובבי ערפדים, אבל חלק ממני עדיין מאוהב בפולקלור. איך אפשר שלא?
סוג של גיבור על. אני מניחה שאת זה דווקא ציירתי בבית, כי זה מצבעי מים.
את העץ הזה ציירתי על ספסל בבית הספר. זה העץ שראיתי מולי.
רובו-גיטאר: אמפליפייר דסטרוייר!
ככה קראתי לו.
רובוט מגניב שעשוי מגיטרות, הנלחם באומץ מול מגברים מרושעים שמאיימים להשתלט על העולם ולהחריש את כולנו בצלילים לא מכוונים.
אם לא ציינתי, היה לי דמיון די פרוע.
ג'ניס ג'ופלין, כביכול P:
גברת.
מפלץ מפחיד וערפדי.
סוג של יצור קצת משוגע.
אני לא זוכרת מתי ציירתי אותו אבל אני מתה על זה. יש לו פנים אדירות ואני מאוהבת בעובדה שהוא לבוש חליפה עם פרח על הדש. גאוני מצדי.
ילדונת שמנה. אני לא בטוחה, אבל נראה לי שביססתי אותה על מורה שלי. נראה לי המורה לאזרחות.
האאא... שיעורי אזרחות... כמה ציורים הייתי מסיימת שם.
אני זוכרת אותו. קראתי לו דיאגו.
גם אני אשמח לדעת מה עבר לי בראש.
אני מצטערת על התמונה הזאת. אני יודעת שהיא לא ברורה, אבל זו התמונה היחידה שיש לי מהציור הזה שהיום אבוד כי אדם רע מאוד השמיד לי אותו. סיפור ארוך לפוסט אחר.
הציור הראשון שלי בקנבס. לא צויר בבית הספר אלא בבית, אבל צויר בתקופת התיכון. הייתי גאה בו מאוד, בעיקר כי לקח לי הרבה זמן להתרגל לקנבס וכי לא היה לי מושג מה אני עושה.
אם אתם לא מצליחים לראות, זה יער אפל עם עטלפים.
חתולי בתוך דלעת מחוייכת.
את הציור הזה לא באמת ציירתי בתקופת התיכון אלא מאוחר יותר. אני זוכרת שישבתי בפאב הבית שלי כשציירתי את זה, והוא נהיה פאב הבית שלי רק אחרי שסיימתי תיכון. אבל בכל זאת צירפתי אותו לכאן.
אני שמחה שהרבה ציורים שרדו, זה מראה שלפחות בית הספר לא היה בזבוז עד כדי כך גמור של זמן - הספקתי לנצל אותו גם על דברים באמת יעילים. בניגוד לחומר לימודי מיותר שהיה מזמן נעלם מראשי ונשכח, הציורים האלה יחיו לנצח.
כמובן שזה גם עזר לי להקשיב בדרך מסויימת, אבל לא תמיד. למשל, שיעור מתמטיקה לנצח ישאר האויב הגדול ביותר שלי, וגם כשציירתי, המספרים פשוט ריחפו מעל לראשי ואפילו לא ניסו לנחות בתוכו. הם שנאו אותי כמעט כמו שאני שנאתי אותם.
בהמשך אעלה לכאן ציורים מתקופות יותר מאוחרות, אבל בינתיים זה יספיק.
חג שמח לכולם!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Jemaya