בשבוע הספר הזה קניתי שמונה ספרים. בשבילי, זה אומר שלא "חגגתי" את שבוע הספר כפי שהוא אמור "להיחגג". בדרך כלל אני נוסעת לתל אביב, מעיינת בדוכנים ומפנקת את עצמי. השנה, עשיתי את מה שאני עושה בכל שבוע אחר שאינו מוקדש ספציפית לספרים - נתקלתי בחנות ספרים, נכנסתי, קניתי.

יש מצב שהספריה שלי מתחילה לקרוס.

לפני כמה ימים העפתי מבט בספריה שלי והגעתי למסקנה שהיום אני יודעת שהיתה מוטעית. חשבתי שאולי אני קונה יותר מדי ספרים, שהרי את רוב הספרים שלי עדיין לא קראתי. אני יודעת שהעובדה שאני אספנית מצדיקה את העניין במובן מסוים, אבל בין היתר אני קוראת, לא רק אוספת... וחששתי שאני מתחילה לאבד את הפואנטה.

למזלי, נאסים טלב ציין את הטעות שלי: "רק אדם שלא מבין ידע נכנס לתוך ספריה של מישהו ושואל, 'האם קראת את כל הספרים האלו?'"

אפשר לומר שספריה טובה מלאה בעיקר בספרים שעוד לא נקראו. זה כל העניין.

קראתי פוסט בבלוג אמריקאי מעניין בשבוע שעבר, ונכתב שם שהסופר אומברטו אקו הוא הבעלים של ספריה אישית ענקית (המכילה 30 אלף ספרים), ומפריד מבקרים לשתי קטגוריות:

אלה שמגיבים ב"ואוו! סניור פרופסור דוקטור אקו, איזו ספריה יש לך. כמה מהספרים האלה קראת?" והאחרים - מיעוט מזערי - שמבינים שהפואנטה היא שספריה פרטית היא לא תוספת לחיזוק האגו אלא כלי למחקר. הספריה צריכה להכיל כמה שיותר ממה שאתה לא יודע שהאמצעים הכלכליים שלך מאפשרים לך לשים שם. אתה תצבור יותר ידע ויותר ספרים ככל שתזדקן, והמספר הגדל של הספרים שלא נקראו על המדפים יביטו בך באיום. אכן, ככל שאתה יודע יותר, כך גדול יותר מספר הספרים שלא נקראו.

אנשים שמביטים באוסף הספרים שלי מניחים שאו שאין לי חיים או שאני קוראת ממש מהר. אין שאלה שאני נשאלת יותר מ"איך את מוצאת את הזמן לקרוא כל כך הרבה?"

כשאני מציינת שיש לי חיים ואני ממש לא קוראת מהר, השאלה הנשאלת היא: אז איך?

טוב, ראשית, פשוט מאוד, מציאת זמן לקרוא מסתכם בבחירת ניצול הזמן שלך.

בשבוע טוב, אני מסוגלת לקרוא שני ספרים. זה לא נחשב הרבה, אני קוראת לאט ביחס לתולעי ספרים אחרים. כמובן שלרוב, פחות. אני מניחה שאני קוראת ממוצעת.

בעודו מהנה להפליא, את 'הערפד ארמאן' לקח לי לקרוא מעל שבוע, הייתי איטית מאוד בקריאת 'עריסת חתול' ואפילו איטית עוד יותר ב'מאדאם בובארי'. אלה ספרים שאני לא רוצה למהר איתם.

מצד שני, אני יכולה לעוף בקריאת משהו כמו 'כמעין המתגבר', למרות שהוא עבה פי שמונה מ'מאדאם בובארי'. לא יכולתי להניח אותו. כשאני קוראת את 'על הכתיבה' (שהוא בין הבודדים שנקראו מעל פעם אחת), אני מסמנת פסקאות, שואלת שאלות ועושה השוואה מול דברים אחרים שקראתי פה ושם. אני משתמשת בהכלאה של קריאה וכתיבה ל"אוניברסיטה" האישית שלי בספרות.

לאחר שאני מסיימת ספר, אני נותנת לו להזדקן לפעמים בשבוע או שניים, לפעמים בשנה או שנתיים, לפעמים בעשור - ואז פותחת אותו שוב. מעלעלת, קוראת פסקאות שאהבתי ואפילו מסמנת ציטוטים טובים.

בואו נסתכל על זה בדרך אחרת. במקום להגיד מה אני עושה, אספר לכם מה אני לא עושה:

1. אין לי טלוויזיה.

2. אני צופה במעט מאוד סרטים, ולרוב בקולנוע.

3. אני לא טיפוס של "שופינג".

4. אין לי חשבון בשום מדיה חברתית.

5. הטלפון שלי ישן ואין בו שום דבר מעניין ששורף זמן.

הבחירות האלה אפילו לא מכוונות. אני לא אומרת לעצמי, "אנתק את הכבלים כדי שלא אצפה בטלוויזיה" או "אשבור את כרטיס האשראי כדי שאפסיק לצרוך", אני פשוט לא עושה את זה. אין לזה חלק בחיים שלי.

אני גרה בשכונה קטנה אבל לא רחוק מהכביש הראשי. אני יכולה לקפוץ ברגל למכולת או לסופר, לקנות כל מה שאני צריכה ולחזור בתוך 20 דקות.

אם אתם מניחים שאדם ממוצע יושב 3-4 שעות מול הטלוויזיה ביום, שעה או יותר על מדיות חברתיות, ועוד שעתיים או שלוש בשבוע על קניות, אלה בערך 25 שעות בשבוע במינימום!

25 שעות. אלה 1,500 דקות. זה המון. אם אתה קורא עמוד בדקה, אלה 1,500 עמודים לשבוע!

לקרוא זה לא משהו שעושים פעם בשבוע כדי לסמן וי, זה משהו שעושים כל יום. לאן שלא אלך, יש לי ספר בהישג יד. הוא יכול להיות ספר שמע או ספר פיזי, אבל הוא יהיה קרוב ומושג.

מציאת זמן לקריאה זה קל. מחכה לאוטובוס? תפסיק לבהות במורד הרחוב וקרא. מחכה למונית? לרכבת? לטיסה? קרא. באוטובוס? ברכבת? במטוס? קרא. בתור לבנק? לרופא? לפסיכולוג? קרא. מחכה לכביסה במכבסה האוטומטית? לחבר בבית קפה? למנתח שיבוא לספר לך את מצבו של סבך לאחר ניתוח לב פתוח? טוב, באפשרות האחרונה אולי יהיה קשה להתרכז. אבל כשספר תופס אותך אתה בכלל לא צריך לחשוב על זה - אתה מחפש את הרגעים האלה!

ומה שאני קוראת, תלוי בנסיבות.

אם אני יודעת שיש לי רק כמה דקות, אני לא הולכת לקרוא משהו שדורש הרבה פוקוס. אקרא משהו פשוט, משהו כמו 'לרוץ עם מספריים' או 'מה עובר על גילברט'.

לחכות זה גם זמן מעולה לקרוא מגזינים או בלוגים אינטלקטואלים של אנשים חכמים, כמו הבלוג הזה (מי השוויץ? אני? לאאא...) - הם בדרך כלל קצרים (אמרתי בדרך כלל), חד פעמיים, ומתעכלים בקלות.

מוקדם בערב, נגיד בסביבות 8 או 9, אני אמזוג לי כוס יין ואשקע לתוך ספר יותר רציני, כמו 'האישה בלבן' או 'תמונתו של דוריאן גריי'. משהו שאני רוצה לקרוא ללא הפרעה. לילות מסויימים אקרא אחרי חצות, ולילות אחרים אפסיק לקרוא בסביבות 10 או 11. זה גם תלוי כמובן אם אני יוצאת לאנשהו באותו לילה. ברוב הלילות, אני נרדמת עם הספר כפיות. ככה אוכל לעכל את התוכן תוך שקיעה בשינה.

כשאני לא קוראת, אני מנסה לחשוב על מה שעכשיו קראתי. לעתים קרובות יותר, על משהו שאני כותבת באותה תקופת זמן.

הבעיה הכי גדולה פה היא הכסף.

ספרים הם יקרים. אבל אני כבר החלטתי מאז שידעתי שאגרנות ואספנות ספרים הם הקטע שלי, אני לא דואגת יותר מכסף שיוצא על ספרים. אני לא מאבדת את הצפון, אבל זה ה"ניקוטין" שלי. אני לא מוציאה על שוקולדים או בגדים - הרעל שלי הוא ספרים.

זה לא קל, ותאמינו לי שחייתי מהיד לפה במשך תקופה ארוכה מאוד, אבל על ספרים לא ויתרתי. כמובן שבחיי אספתי ספרים נטושים ברחוב או גנבתי ספרים כשהנסיבות איפשרו. אני לא נגד, להיפך. אם יש דבר אחד שאפשר לצאת ממנו בשלום - זו גניבת ספרים. והאופציה הכי טובה - חנויות עצמאיות יד שניה; הן זולות, ענקיות ועם אינספור אפשרויות. מנצחות כל סטימצקי או צומת ספרים בעיניים עצומות.

יש אנשים שקוראים לשם הנאה. אחרים קוראים כדי לרכוש ידע. יש שלשם שני הדברים.

עבורי, קריאה היא יותר סוג של תזונה. אני קוראת כי בלי המילים אני רעבה, אני קוראת לשם הנאה, לשם רכישת ידע וכן, גם לשם מחייה. אני קוראת כדי למצוא משמעות, למצוא את הנוסח הנכון למחשבות שלי, להבין יותר טוב אחרים ואת עצמי. אני קוראת כדי לגלות. לפעמים כדי לשפר את חיי, לפעמים כדי לברוח מהם ולפעמים כדי להעשיר אותם. אני קוראת כדי לעשות פחות טעויות וכדי שאם אעשה, אדע ללמוד מהן.

אם להשאיל מילים מדיוויד אוגילבי, קריאה יכולה להיות "הזדמנות יקרה 'לרהט' את דעתך ולהעשיר את איכות חייך".

אנחנו מעבירים ידע דרך ספרים כבר המון זמן. משמעות הדבר היא שאין הרבה חדש שאפשר להגיד, אלא יותר למחזר. הסיכויים הם שלא משנה על מה אתה עובד, מישהו איפשהו, מישהו שחכם ממך, כבר חשב על הבעיה שלך וכתב אותה בספר.

כשאני מגיעה לדיונים עם אנשים על מנהגי קניית הספרים שלי, הם לעיתים קרובות שואלים למה אני לא פשוט משאילה מהספריה. תחשבי על כל הכסף שתחסכי, הם אומרים.

האמת היא שאני כן רשומה לספריה וכן משאילה ספרים, פעם הייתי משאילה כמעט כל יום, היום הרבה פחות מפעם, והסיבה היא שתמיד קשה לי להחזיר את הספר. אני רוצה לשמור אותו, לחזור אליו, לא להיפרד. אני שומרת את רוב הספרים שאני קוראת ואוהבת, ואם השאלתי מהספריה והייתי חייבת להחזיר, בדרך כלל חיפשתי אותו וקניתי. אם לגלות סוד, קרו מקרים שעברתי לגור בעיר חדשה והחלטתי לשכוח להחזיר את הספרים לספריה, כי רציתי. כי מי יחפש אותי. כי יכולתי להעניק לספרים האלה בית חם.

אמנם לא בלתי אפשרי, אבל קשה לנהל שיחה עם ספר מושאל. אתה לא יכול לשלוף עיפרון ולכתוב בשוליים, להדגיש שורה עוצמתית, ואז יום אחד לעיין ולראות שוב את השיחות האלו. לנסות ולעורר שוב את אותם רגשות רדומים, לבחון האם אתה עדיין רואה את הדברים באותו האור. אתה יכול כמובן לעשות את כל הדרך לספריה כדי לעיין בספר שהתגעגעת אליו, או לחפש ציטוטים באינטרנט - אבל זה לא מספיק. זה לא כמו הדבר בכבודו ובעצמו שיושב לך על המדף ועסוק כל היום בלהיות רק שלך.

לכבוד שבוע הספר שהיה ונגמר, ויש כבוד, אקריא לכם את אזהרות היצרן לתולעי ספרים באשר הם:

אזהרה!

תופעות לוואי של קריאה מוגברת עלולות לכלול:

הגברת אינטלגנציה. יש אנשים חכמים שאינם קוראים, אבל קריאה בלי ספק מגדילה את הידע הכללי שלך ועושה אותך חכם יותר. כמובן שלא צריך להיות יהיר בנוגע לידע הכללי שלך, כי זה מיד יכבה אותך ויהפוך אותך לחרא קטן ומתנשא, אבל אם אתה קורא ספרים, סביר להניח שיש לך גם אינטליגנציה רגשית שלא תיתן לך להיות כזה.

הגברת סקסיות. מחקרים מוכיחים שלהיות חכם זו תכונה מושכת שאי אפשר לעמוד בפניה ואחת מהתכונות הסקסיות ביותר בעיני אישה, ואני מקווה שגם בעיני גבר.

סבירות גבוהה להפיכת העולם למקום טוב יותר. הקריאה היא הדרך ללמידה על העולם האמיתי הרבה יותר מבית-ספר או אינטרנט והרבה יותר משאתה יכול לדמיין לעצמך. זה חושף את הקשיים של העולם שאתה חלק ממנו ופותח לך את העיניים. זה מעניק לך רגישות לצרות של אחרים וכושר הקשבה טוב יותר, וכמובן, אמפתיה לצרות שאפילו לא התנסית בהן.

הפחתת הסיכוי לחלות באלצהיימר או דמנציה. תירגול עוזר לך לשמור על הגוף שלך בכושר נפלא. קריאה היא גם תירגול שעוזר לגרות את המוח ואנשים שיש להם תחביבים שמגרים את המוח וגורמים להם לחשוב נוטים פחות למחלות במוח כמו אלצהיימר או לקות מוחית.

לי אישית יש זיכרון נוראי ואני קוראת, אבל אני מאשימה בזה את הוויד ששרף לי תאים במוח במשך שנים. שיבורך.

יכולת מופלאה להיכנס לנעליים של מישהו אחר. ראה הוזהרת, קריאה מוגברת תהפוך אותך לרגיש יותר לסביבה, ולאחרים זה יגרום להם לרצות להיות בחברתך כי הם מרגישים שמישהו מבין אותם, מה שיהפוך את החיים לקלים יותר לסובבים אותך, בעיקר היום, בעידן האני-אני-אני-תנו-לי-לייק. יהיה לך סיכוי גבוה יותר להבין את מצבו הנפשי של אדם אחר, אתה תוכל לעבור בין הסיפור הבדיוני לחיים האמיתיים בקלות - תקשר בין המצב הנפשי של הדמויות (אלה שאתה מתחבר אליהן) עם מערכות היחסים שבחיים שלך. תחשבו על זה, כל אדם חי רק פעם אחת, אבל קורא הספרים חי אלפי חיים שונים וראה את העולם מאלפי נקודות מבט שונות - הוא כביכול בעל ניסיון הרבה יותר גדול מאדם שחי רק את חייו שלו. אין כמעט סיטואציה שהוא לא חווה.

קליטת שפות חדשות. אני לא באמת מבינה בזה, אבל קראתי שכאשר אתה קורא באופן קבוע, יותר חומר לבן מיוצר במוח וזוהי רקמה שמשחקת תפקיד מרכזי בלמידה, ומחקרים מצאו שבעיקר בלמידת שפות חדשות.

עשוי לגרום תחושה תראפיותית הדומה להקשבה למוזיקה או צפיה בסרט. בנאדם שעובר זמנים קשים יכול לעבוד על הבעיות שלו בהבנת דמות אחרת שעוברת בעיות דומות. לכן, קריאת ספרים עוזרת לך לעבור קשיים בעזרת פרספקטיבות חדשות. גוד טיימס.

תפקוד מוח טוב יותר. מחקר באוניברסיטת אמורי חשף שקריאת ספר טוב יכול לגרום לחיבור בין המוח לבין השינויים הנוירולוגיים, מה שדומה למה שהזכרון-שריר עושה. החיבור הזה נמשך לפחות חמישה ימים אחרי הקריאה, מה שאצל הקורא הקבוע נחשב נצח.

לנשים בהריון: מערכת יחסים בריאה יותר עם ילדיך. להקריא סיפורים לילד שלך ולייצר את הסביבה החברותית הזאת מביסה את כל הדרכים האחרות להתחבר אל הילד שלך כמו למשל לצפות בטלוויזיה, וקריאה מייצרת מערכת יחסים של הורה-וילד שנשארת לעולמים.

עלול לפתח שאיפות למטרות ברורות יותר. כמה שהקורא מתחבר יותר לדמות חיובית בספר, הוא יפעל בהתאם בחיים וילך בעקבות מטרותיו. לקרוא על איך מישהו יוצא מבעיות ומכשולים בספר מעודדת את הקורא לעשות את אותו הדבר בחיים האמיתיים.

לחוזרים למוטב: עשוי לגרום שיקום פלילי. אסירים שהשלימו קורסים בספרות מאחורי הסורגים נמצאו 30% פחות סבירים לביצוע פשעים נוספים שוב מאלה שלא לקחו את הקורס.

קבלת תרבויות. הקרן הלאומית לאומנויות מצאה במחקר שאלה שקוראים סבירים יותר להשתלב בתרבות אחרת והם יותר סבירים לקבל ולהשתתף בתרבויות שונות מכיוון שקריאה נותנת לך הזדמנות ללמוד הרבה דברים מרתקים ופותחת אותך לעולמות שלא היית מנחש שקיימים, וההתנסות הקטנה הזאת מבעד למילים מגבירה את השאיפה לרצות לנסות עוד ועוד.

פתיחות מחשבה. קוראי ספרים מתורגלים יותר בסופים בלתי צפויים ולכן מוכנים יותר להתמודד עם הבלתי צפוי.

התמודדות מול לחץ. קריאה מרגיעה יותר מהקשבה למוזיקה או הליכה. קריאה מביסה לחץ בכמה דקות.

ירידה בדיכאון. קריאת ספרי עזר-עצמי בתקופה קשה עוזרת להתמודד מול דיכאון בכל רמה. כמובן שגם סיפורת, שכן צרת רבים תמיד היתה חצי נחמה, ופה אתה יכול ממש לראות ולהיות מישהו אחר שחווה קושי.

שינה שקטה יותר. אור בהיר הוא צורה של אות שמעביר למוח שלך שהגיע הזמן להתעורר. קריאה באור עמום מעביר למוח שלך מנוחה ונותן לך לישון יותר טוב.

יכולות כתיבה מוגברות. אם את קורא כרוני, אתה הופך לגנב. לא מילולית, כמובן. כותב בחיתולים לעתים קרובות לא יכול להימנע מלהעתיק את הסגנון של סופר אהוב. אני חיכיתי את סגנונה של אן רייס במשך תקופה ארוכה בילדותי, ומשם התפתחתי לבד ויצרתי לי קול משלי. זה דומה לדרך שבה שמיעת מוזיקה מגבירה את היכולות המוזיקליות אבל ההשפעה ניכרת לפי מה שאתה שומע.

 

ולמרות כל תופעות הלוואי המזעזעות האלה, אני עדיין ממליצה לכם לכבות את הבלוג החרא הזה ולפתוח ספר טוב :)

חג ספרים שמח, תולעים קטנות!