יש לי סופשבוע פנוי הפעם כי החלטתי לא לנסוע להורים.

אני צריכה להתחיל לארוז ולהיסגר על דירה, אולי לראות עוד כמה לפני שאגיע להחלטה; אני צריכה למצוא עבודה שניה כי שכר הדירה שלי הולך לעלות בהרבה; ואני צריכה להיות מודאגת מאמא שלי כי אני מתכוונת להגיד לה שאגיע הרבה פחות לביקורים עכשיו כשיש לי פחות זמן פנוי והיא הולכת לבכות על בטוח -

כל זה, ומה שמדאיג אותי זה שאני לא מצליחה לכתוב. הנה ישבתי היום ועבדתי על הרומן שלי, הגעתי לנקודה מסויימת ופתאום - הפלא ופלה, מצאתי את עצמי בבלוג. מוציאה תסכולים.

מצאתי את עצמי גם עורכת את קורות החיים שלי ושולחת אותם לשני מקומות עבודה. מה לא בסדר איתי...

לפני כמה ימים שמעתי ראיון עם סופר שאמר שהוא כותב כל יום. אם הוא לא מצליח להתקדם ברומן שלו, אז הוא כותב משהו אחר. העיקר שהוא כותב. אז אני מניחה שזה מה שאני עושה כאן.

אולי במקום זה, אני צריכה לצאת לסיבוב ולהתאוורר. לשתות משהו או לעשן קצת. לשרוף עוד כמה תאי מוח.

אני מרגישה שהיום הזה היה קצת בודד. פעם הייתי רגילה להיות לבד ולכתוב כל היום, אבל בחצי השנה האחרונה הייתי מוקפת באנשים משום מה, במשך רוב היום אם לא בכולו. אני מניחה שכשמתרגלים לאנשים, הבדידות נהיית בולטת יותר.

אני חושבת שאלך לשבת באיזה בית קפה.