אני אבודה לגמרי. אני בשלב של מעבר דירה, ביום ראשון אני כבר צריכה לפנות את הדירה לדיירים החדשים ואין אפילו דירה אחת שאהבתי מספיק כדי לצמצם אפשרויות.

תמיד כשעברתי דירה, עברתי עיר. הפעם אני לא רק נשארת באותה העיר, אני גם נשארת באותה השכונה. קשה לי להיפרד כי עוד לא מיציתי את המקום וכל החברים שלי גרים קרוב. ואין לי רכב. כשאתה רגיל שכל החברים שלך קרובים והרחוב שאתה מבלה בו הוא במרחק עשרה צעדים, קשה להתרחק מכל זה. אז אני בררנית הפעם - מחפשת מקום באזור, ושיהיה זול ונעים לחיות בו, עם מרפסת או לפחות אדן רחב שיאפשר לחתולה שלי לנשום וכמובן תנור, כדי שאוכל לחזור לאפות.

זה הכל - זה הרבה לבקש? אולי.

אבל רוב הדירות הזולות הן גם בגודל של קופסת נעליים. כמו לחיות בבונקר. גרתי שנה ומשהו בתוך קרוון קטן ליד ההורים רק כדי לרצות את אמא. אני מדברת על קרון בגודל של שני מטר על שני מטר. הכנסתי מיטה ולא היה לי מקום ללכת. זה היה זוועתי והשאיר אותי עם טעם מר מאוד בפה ממקומות דחוסים. אני לא רוצה שוב לחיות כמו סרדין אף פעם - אני רוצה מרחב. אני מוכנה להוסיף עוד מאה-מאתיים לארנונה, אני מוכנה אפילו להתפשר על רהיטים או מכשירי חשמל - רק תנו לי קצת מרחב. שאוכל לחצות את הדירה ביותר משני צעדים לכל כיוון!

דיברתי היום עם ס' בטלפון. הוא לא הגיע לבקר מלא זמן, כי התחיל לעבוד בחווה בדרום. נשמע כמו כיף אמיתי. כשדיברנו, הציע כבדרך אגב, "אולי תבואי לעבוד פה איתי?"

"מה פתאום," אמרתי, "עכשיו?"

ואז אחרי שניתקנו את השיחה, פתאום חשבתי על זה... כן. עכשיו. איזה זמן יותר מתאים? אני בין דירות, לא חתומה על שום חוזה, חופשיה כמו ציפור, אין שום סיבה שאסרב! מה יותר נעים מלעבוד את האדמה באזור חקלאי פתוח?

ישבתי בקפה וסיפרתי על זה לאחת מעמיתיי לעבודה, והיא אמרה בדיוק את מה שחשבתי, "תראי, זה נשמע כמו הזמן המתאים בדיוק. עזבי הכל, שום דבר חשוב באמת לא יברח תוך שבוע. נסי את זה, אם לא יתאים לך - תחזרי. את לא חתומה על שום חוזה שיקרקע אותך לכאן."

סימסתי לו שאני באה, ושיסמס לי את המספר של האחראי, אבל הוא לא ענה. אני מניחה שחזר לעבוד. כשנדבר שוב, אבקש את מספר הטלפון של מנהל החווה ואם יסכים לקבל אותי, אסע לעבוד שם שבוע, שבועיים, שלושה... כמה זמן שארצה. אם ימצא חן בעיניי ממש, אולי אפילו אשאר לזמן בלתי מוגבל.

את כל הארגזים שלי אאחסן בינתיים אצל מישהו שבטוח נשאר לזמן מה במקום. אולי אצל י', אולי אצל א', אולי במכולת אחסון. פאק, אני אתגעגע אליהם... אבל נו, אהיה עם ס' אז יהיה איתי פרצוף מוכר וידידותי.

כשאחזור ואצטרך דירה, אזרק בינתיים אצל מישהו, כל אחד שיהיה אפשרות שהיא לא הבית של ההורים שלי, ואחפש שוב, בנחת. עד אז יהיו הרבה דירות חדשות בשוק ואולי אמצא אחת בלי הצורך להתפשר. אמן על זה.

אני מרגישה שאני מתחילה סוף סוף להבין את החלום האמריקאי - פאק יט, גם ישראל היא ארץ עם אפשרויות בלתי מוגבלות! אבל אתם יודעים מה אומרים... כל העניין של החלום האמריקאי הוא שאתה צריך להיות ישן כדי להאמין בו. חה חה. בין כך או כך, מי יגיד לי מהו המוצא של החלום שלי?