אני לא יכולה להפסיק לצחוק מאושר.

יש לי התגלגלות כזאת של צחוק שלא נעצר, כי גיליתי עכשיו משהו מדהים.

הייתי חייבת לשתף מישהו וכולם ישנים עכשיו!

זוכרים שסיפרתי לכם בפוסט הקודם על עבודה שאני עושה לשני סטודנטים?

אז העבודה היתה בעצם לכתוב סיפור קצר שאורכו מינימום 500 מילים, ושיכיל 7 כלים ספרותיים תקינים, כולל רשימה מפורטת של האמצעים בסוף הסיפור. את העבודה יש להגיד עד החודש הבא, אבל הסטודנטים העדיפו שאשלח עוד לפני ה15 לחודש, כי עד אז הוא שולח בחזרה תיקונים ואפשר לתקן את העבודה ולהגיש שוב וכך הסיכוי לקבל ציון טוב גבוה יותר.

כתבתי סיפור, פירטתי את הכלים ברשימה, ושלחתי היום לסטודנט. אני צריכה לעשות שוב את אותו הדבר לסטודנט השני, אבל יש לי עד יום שבת. מיד אחרי שסיימתי רצתי לעבודה, כי ידעתי שאם לא אסיים היום לא יהיה לי זמן לעבודה השניה. (דחיינות. דיברנו על זה בפוסט הקודם. הנה זה בזמן אמת.)

בכל מקרה, מה שקרה זה שבזמן שהייתי בעבודה, הסטודנט שלח לי אסמס שהמרצה כבר החזיר את העבודה, שהוא ממש אהב אותה וגם הוא קרא את הסיפור ונהנה. הוא אמר לי תודה ענקית וששלח לי את התגובה של המרצה במייל. הרגשתי נהדר. הבטחתי שברגע שאגיע הביתה, אפתח את המייל.

הגעתי הביתה לפני כחצי שעה. פתחתי את המייל ואני רואה צילום מסך של ההודעה ששלח המרצה לסטודנט. הוא כתב לו שהעבודה טובה מאוד, גם הסיפור כתוב היטב ובכישרון רב, בברכה, אמנון. הרגשתי חמים ונחמד כזה בלב, ואז משהו משך את מבטי למעלה, אל שמו של המרצה. ומה אני רואה?

"מ Amnon Jackont

אל אני"

הלב שלי נפל. לפחות ככה זה הרגיש. אמנון ז'קונט הוא המרצה??? והסטודנט לא חשב לציין את זה? זה כמו להגיד לשחקן מתחיל להקריא מונולוג מול אדם עם מסכה, ופתאום כשהוא מוריד את המסכה, השחקן מגלה שהוא הקריא מונולוג מול טרנטינו! איך כתבתי לשם ביקורתו של אמנון ז'קונט ולא ידעתי את זה? והחלק הכי טוב הוא, שהוא אמר שאני כותבת בכישרון רב! הוא אמנם לא יודע שאני כתבתי את העבודה, אז הוא החמיא לסטודנט, אבל פאק איט, למי אכפת? אמנון ז'קונט, הסופר והמתרגם הנפלא, חושב שאני ברוכת כישרון :)

הוא אפילו אמר שאין צורך להחזיר לתיקון, כי הוא כבר קיבל ציון 100.

הלב שלי פירפר בזמן שחשבתי לעצמי: מעולם לא למדתי בחיי. פרשתי כבר בתחילת שנתי האחרונה בתיכון ומעולם לא דרכה רגלי באוניברסיטה אלא לשם ביקור או מסיבת סטודנטים. וקיבלתי 100 בלי צורך להחזיר לתיקון. ועוד מלא אחר מאשר אמנון ז'קונט! אוי ווי... תארו לכם מה אוכל לעשות אם אשכרה אמכור את נשמתי לשטן וארשם ללימודים אקדמאים? אני מתערבת שאוכל לשלוט בעולם... או למצוא תרופה לסרטן!

אני כל כך מלאה מעצמי כרגע שנראה לי שאם ארים את האף עוד טיפ-טיפה, הוא פשוט יתנתק לי מהפרצוף D: