הכל נגמר. סבא הלך לעולמו.

אני לא יודעת איך אני מרגישה. אני יודעת שרוב הרגרסיות יצאו בלוויה.

הייתי צריכה להחזיק את אמא שלי כדי שלא תיפול מהרגליים. היא לא רצתה ללכת מהקבר. אמרה שהיא לא רוצה להשאיר אותו לבד ובכתה. זה לא היה קל לראות אותה ככה.

כל מה שקורה עכשיו זה שאני מנסה להיות שם בשביל המשפחה כמה שיותר.

אני רק מקווה שאני לא אחזור לשתות, הייתי בסדר כל כך הרבה זמן ועבדתי כל כך קשה...

סבא תמיד אמר לי: "לא משנה מה קורה, לא חשוב שום דבר. תמיד תעבדי קשה. תעשי מה שהבוס אומר לך. ותמיד תהי ילדה טובה."

אז אני ממשיכה לקום בבוקר, ללכת לעבודה, לחזור לבית של סבא ולעזור למשפחה. הם יושבים שבעה ואני משתדלת לעזור. להכין אוכל, לנקות, לכבס... מה שאפשר.

הדבר היחיד שמנחם אותי ונותן לי כוח להמשיך הוא הידיעה שסבא כבר לא סובל יותר.

החיים שלי נעצרו.

אני בזמן האחרון מוצאת את עצמי קמה בבוקר, הולכת לעבודה, משם לבית של סבא, ומשם הביתה, למיטה. ולמחרת הכל חוזר על עצמו.

חברים שלי רוצים לראות אותי? - הם באים אליו. או שהם יושבים איתי בעבודה על כוס קפה.

אני יודעת שאני לא צריכה לעצור את החיים שלי מלכת, וככה גם החלטתי לעשות לפני כמה ימים אז הלכתי לבית של ידיד שלי, שיחקנו Mortal Kombat ושתינו בירות. הוא בחור טוב ומתוק מאוד.

ואז באיזה שלב, מצאנו את עצמנו (אל תשאלו אותי איך הגענו לזה) יושבים על הספה שלו ומתנשקים. הנשיקה הפכה לאט לאט יותר ויותר... תשוקתית, אפשר להגיד. עד שידיים התחילו להכנס מתחת לבגדים.

אני בצומת דרכים. אני לא באמת רוצה גבר עכשיו, כי תכלס אני לא יודעת אם יהיה לי את הכוח להכיל אותו ואם יהיה לי את הזמן להיות איתו. חוץ מזה, שהבחור הזה ספציפית, עובד איתי. אם משהו יתקלקל, אז גם לבוא למקום העבודה יהפוך לכאב ראש בשבילי.

מה שעוד יותר גרם לי לחשוב שזה רעיון רע היה שהוא התחיל לנשק אותי ברגע שאמרתי לו שאני צריכה ללכת. מיהרתי נורא כי כבר היה מאוחר והייתי צריכה לקום מאוד מוקדם ורציתי גם להספיק לעבור דרך סבא.

ואז, באמצע שהוא ממזמז אותי הוא שואל, "אולי תישארי לישון?"

אני כבר לא סומכת על האינטואיציה שלי. גברים הם חארות. לא משנה איזה גבר זה, אם זה גיימר חנון שמזמין אותי לשחק Mortal Kombat או אופנוען גזעי שמזמין אותי לארוחה ויין. זה ממש לא משנה. כולם, מלמטה ועד למעלה, על כל הגלובוס - הם חארות.

אני לא אומרת שהוא חרא שהוא הזמין אותי להישאר, אני אומרת שהוא חרא שהוא מנצל את הזמן הזה שאני מתוסכלת על סבא שלי כדי למזמז אותי.

גם אני קצת אשמה כמובן, כי אני המשכתי לנשק אותו בחזרה. אבל אני אישה, אוקיי? הרבה זמן לא היה לי אקשן ויש לי צרכים. ואני בתקופה לא פשוטה אז מותר לי לחפש אקשן מתחת לבגדים של גברים, לא ככה?

אבל בסוף אמרתי לו, "מצטערת, אני ממש צריכה ללכת."

הוא התעקש, אבל בסוף אמרתי לו שישחרר והלכתי.

אני שמחה שעשיתי את זה, כי אחרי שיחה עם חברה טובה (מהסוג שאפשר לקרוא לו חברת אמת!) הבנתי שצדקתי. היא אמרה "את לא זונה של אף אחד ולא צריכה לרצות כל גבר שעומד לו הזין. עשית נכון שהלכת."

ויודעים מה? היא צודקת.

אין לי משהו נגד סקס חסר משמעות, אבל בשביל זה אני אלך לצוד בפאב איזה גבר ולא אקח מישהו שיש לי יחסי קרבה אליו כמו עמית מהעבודה שתמיד היה שם בשבילי. למה להרוס?

זה נקרא Friendzone לשם לא מתקרבים.

בכל אופן, אני את שלי אמרתי. שיהיה לכולם סופ"ש נעים :)