זה היה הלילה הכי נורא בעולם. שיקולל הלילה הזה וכל לילה שאי פעם שאף להיות כמוהו.

אז זה התחיל במיטה שלי. השעה הייתה בערך ארבע לפנות בוקר ואני נמצאת בתנוחה מספר 112 לאותו לילה. אני לא נרדמת.

זרקו ניחוש למה?

עזבו, אני אספר לכם.

כאבה לי הרגל.

בחיי, אני נשבעת שהיא כאבה תופת. אני לא יודעת מאיפה זה בא אבל היא כאבה לי כל כך שרציתי לצרוח.

אתם מכירים את זה שאתה שוכב במיטה ואז אתה עושה תנוחה קטנה, כביכול לא מזיקה, אבל לא נכונה? זה עניין של בערך עשירית השניה עד שאתה מוצא את עצמך פעור פה ועיניים, לא מסוגל להאמין מה לעזאזל עובר על הרגל/יד/מפשעה שלך, היא חורקת וצורחת וגונחת כאילו שהיא עושה סקס עם הרגל/יד השניה שלך או עם המפשעה ממול. זה מן כאב כזה שלא משנה מה תעשה, הוא נמשך. זה עינוי העינויים. אם יגידו לי שמי שמת והולך לגיהנום חווה את הכאב הזה לנצח, אני חוזרת בתשובה. זה פשוט הדבר הכי מחריד עלי אדמות.

טוב, אז זה לא היה הכאב הזה.

זה היה בדיוק אותו סוג של כאב, זה שגורם למוח שלך לצרוח לך בתוך הראש ולשאוב לך את האוזניים פנימה, אבל זה לא היה רק בנקודה מסויימת, או רק שריר מסויים, כמו שזה קורה בדרך כלל. זה היה על כ-ל אורך הרגל. מהמפשעה למטה עד לכף הרגל. וזה לא היה, כמו שזה בדרך כלל, כאב של דקה שמרגישה כמו נצח וזה עובר. לא. זה היה כ-ל הלילה. לא נרדמתי. אני מסבירה לכם שנשברתי בסביבות שבע וחצי בבוקר (זה היה יום חופש!!!) כי לא יכולתי לסבול יותר. קמתי כאילו שאני הולכת למלחמה. לבשתי ג'ינס, ארזתי ארנק עם כרטיס קופ"ח, לקחתי מפתחות והלכתי.

אז ככה: אני האחרונה שעושה בדיקות, אוקיי? אני עוברת הרבה דירות ועד לא מזמן לא היה לי בכלל רופא משפחה בעיר המזורגגת הזאת. אבל אז זמני הגיע והבנתי שעליי לעשות בדיקות דם. אז נזכרתי לברר איפה לעזאזל קופות החולים בעיר הזאת.

ובכל זאת הלכתי - רק דמיינו את הכאב אם הוא גרם לי ממש לקום מהמיטה, ובלי קפה של בוקר לחכות בתור של קופ"ח!!

טוב, האמת שלא חיכיתי בתור. בלי לקבוע תור הכניסו אותי כאילו שאני VIP, (לא נתנו לי זמן להריח את הכימיקלים של הקליניקה ולברוח) וכבר מצאתי את עצמי בחדר הרופאה.

היא הייתה נחמדה, מישמשה לי את הרגל כמה זמן ואז החליטה לחדש לי. היא גילתה לי סוד שמעולם לא גילו לי: לא, גם לא האורתופד שלי, הרופא היחיד שבאמת טרחתי לבקר אי פעם.

"יש לך בעיות בגב."

"באמת?? את רצינית? אז בגלל זה כל החיים שלי כואב לי הגב? אז בגלל זה האורתופד שלי נתן לי דיסק עם צילומים של הגב שלי שבו עמוד השדרה שלי נראה כמו קשת רק בלי צבעים? בגלל זה כל פעם שאני מתכופפת אני מרגישה שמישהו דקר אותי בלב ונכנס לי דרך החוליות של הגב החוצה??"

הייתי בטוחה שבכל זאת היא רוצה לחדש לי משהו ושאלתי מה לעזאזל אני צריכה לעשות כדי שהגב שלי יבין מי הבוס.

אז נחשו מה, חברים?

היא שלחה אותי לפיזיאותרפיה.

יאיי.

כן כן, אני יודעת, שמעתי שזה דווקא כיף, סוג של. את שוכבת לך על איזה מזרן ורופא מסוקס ושרירי נוגע בך. אבל אני לא לגמרי בטוחה שזה ילך ככה, אולי בגלל שכל מה שאני משתמשת בדמיון שלי כדי לתאר משהו, הוא תמיד מתגלה גרוע יותר.

אני אלך לפיזיאותרפיה ואני גם בטח אהנה מזה לצערי, אבל מה לעשות, החיים בזבל.

ושתיתי קפה בערך שעה אחרי שהתעוררתי, ולא הספקתי אפילו לעשן סיגריה לפני שנכנסתי לתור כי הכניסו אותי כמו VIP למרות שאני אפילו לא רשומה לקופה הזאת! איזה אנשים!

כשחזרתי הייתי נואשת לקפה וסיגריה ונראיתי כמו רוח רפאים עם קפה ביד. 

נקודה קטנה של אור: ישנתי כל היום אחרי זה.

אם עוד פעם אחת אני שומעת נהג מונית צועק בצד הרחוב: "מונית, גברת? ת"א? חיפה? ירושלים? כפר מנדה? מוצמוץ? אילת?" ותוך כדי ירדוף אחרי במורד הרחוב, מתעלם מה"לאאא!" שלי - אני אשבור לו משהו על הראש! ואני מתכוונת למשהו כבד באמת, כזה שבמקרה הטוב יכניס לו את הראש בין הכתפיים ולא יצא שוב לעולם!!!

חוץ מזה היה לי שבוע מעייף ועם כמה שהייתי שמחה לשבת פה ולתקתק לכם כמה אני מתוסכלת, אני חושבת שעדיף שאני פשוט אלך לישון. או לקרוא. או אולי לראות איזה סרט. כן, עם כוס קפה.

פעם בית קפה היה מקום, קודם כל, קטן.

היו מספר שולחנות מפוזרים בתוך חדרון חנוק מסיגריות וריח של אספרסו טרי ריחף באוויר אל תוך כל נחיר שחלף ליד המקום.

הרהיטים היו פשוטים, המכונות היו טרנטות, הקפה... זול.

ולא היה תפריט! מי צריך תפריט בבית קפה, הרי כל המטרה היא לבוא ולשתות קפה!!!

איזה כיף, היית נכנס ומלצרית נחמדה עם סינר הייתה מציעה לך בנימוס קפה מתוך קנקן. מותר לעשן בפנים, עדיין לא המציאו את הפלצנות.

היום:

בית קפה כבר לא קיים, עקרו את כל בתי הקפה מהאדמה ובמקומם הוקמה ה: מסעדה החלבית. איכס.

עוד לא נכנסת וכבר מארחת עם סקיני שואלת אותך כמה אתם. אתה אומר שאחד והיא משיבה אותך ומניחה לך תפריט בגודל מילון ספיר מתחת לאף.

אתה מזמין וממתין עשרים דקות לאיזה הפוך אומלל שיצא מהמכונה המשוכללת אך לא יעילה של הבריסטה שאפילו לא יודע להקציף לך את החלב כמו שצריך, אבל הוא כן יודע את כל השמות שהוא צריך לדעת כי הוא שינן בבית מה זה קפוצ'ינו, מוקצ'ינו, אספרסו קצר, ארוך, כפול, כפול ארוך, מקיאטו קצר, ארוך, כפול, כפול ארוך, טראפל אספרסו, קפה פילטר, מקינטה, לאטה, לאטה מקיאטו, אמריקנו ועוד כל מיני שמות איטלקיים שאף אחד שהוא לא הבריסטה לא מכיר ולא יודע מה זה.

הכל נהיה פלצני ומיותר. ויקר, אוי - פאקינג יקר.

תנו לי לספר לכם משהו: אני עובדת כבריסטה כבר כמעט 4 שנים ואני אוהבת את העבודה שלי. אני אוהבת להוריד מנות, אני אוהבת להקציף חלב, אני אוהבת לצייר על הקפה לבבות חמודים ואני אפילו מאוהבת קשות, תאמינו או לא, בלנקות את המכונה. כי אני מאוהבת במכונה שלי.

אני רוצה שהלקוח, שזה במקרה הזה אותו אדם ששותה את הקפה, יבין מה הוא שותה. אני רוצה שהוא יהנה מהקפה ויחזור להזמין עוד קפה. אני נהנית לראות את הלקוח שלי מתענג עם כל לגימה, כן, כי זו העבודה שלי ואני עם הפרעות!

עכשיו, לא אכפת לי עד כמה הלקוח מנסה לעשות רושם על החברים שלו, אבל לבקש אספרסו ארוך ארוך מאוד וחזק חזק מאוד זה לא הגיוני מבחינה פיזיקלית, אוקיי?!!

הרשו לי להסביר:

אספרסו קצר - מנה של 7 גרם קפה חלוט.

אספרסו ארוך - מנה של 7 גרם קפה חלוט עם עוד 40 מיליגרם מים לדילול.

אספרסו כפול - שתי מנות של 7 גרם קפה חלוט, משמע 14 גרם קפה נקי.

אספרסו כפול ארוך - שתי מנות של 7 גרם קפה חלוט עם עוד פעמיים 40 מיליגרם של מים לדילול משמע 14 גרם קפה עם עוד 80 מיליגרם של מים לדילול.

עקבתם?

לא משנה.

העיקרון הוא שאם אתה מבקש אספרסו ארוך ארוך ארוך ארוך, זה לא ישנה את העובדה שעל המכונה שלי אין כפתור של "ארוך ארוך ארוך ארוך" רק של "ארוך" והיא לא צריכה שתזיין לה במוח - ודבר שני, אם הוא ארוך, כמו שכבר הסברתי, הוא מדולל במים, זה כל הרעיון של ארוך. זה אומר שהוא חלש יותר. אז אם אתה, לקוח ממזר, רוצה לעשות רושם על החברים המזורגגים שלך - תבקש אספרסו כפול קצר! כפול קצר למען השם!

אני מקווה שלא בילבלתי אתכם יותר מדי, אבל אם אני שורדת את החרא הזה בכל יום, אז אתם תסבלו את זה בכמה שורות קריאה. למה שרק אני אסבול?!

ועוד משהו ממש מעצבן: פעם הלקוחות בבתי הקפה היו מבקשים את הקפה שלהם, שותים, משלמים והולכים.

היום? לא לא לא. אם אני משלם 14 שקלים על קפה אז מגיע לי הכל. הבריסטה יזיע בשביל הקפה המסכן שלי. המלצרית תצלע עד סוף הערב בשביל הסלט שמונים גבינות שלי. ומגיעה לי גם מסז' כללי לפני הקפה ואמבטיית בוץ אחריו.

למה מי אתה בכלל, חתיכת זיין? עוד פעם אחת שאני שומעת: "אפשר לחמם את הקפה הזה? זה לא חם." אני שופכת את הקפה על הבנאדם כדי להוכיח לו שהוא כן חם.

קפה תקין, קפה של בנאדם נורמלי, לא צריך לעבור את ה70 מעלות! רותח? שמונים, אפילו תשעים, אבל די. אם אתה מביא לי את אותו קפה חמש פעמים לחימום, מר לשון כחולה, לא רק שהקפה כבר לא טעים ושרוף, אלא שגם הכוס שלך שעשויה במקרה מחרסינה, תתפוצף לי ביד ולא לך. אם אתה רוצה כוויות, תשרוף את עצמך ותעזוב את המכונה שלי בשקט.

ועוד דבר - תפסיקו להתחיל עם העובדים בבתי קפה! זה לא מצחיק!

אתמול ילד בן 17 ביקש ממני מספר טלפון. ילד בן 17! לך תחפש לך תיכוניסטית, ילד, ולא בריסטה עם סטימר ביד!

טוב, נראה לי שזהו...

...לא, זה לא הכל:

טיפים.

לכל אלה שחושבים שהם לא מגיעים למלצרים - הם כן.

אני הייתי מלצרית שלוש שנים וחייתי רק על טיפים, לקוח שלא הביא לי טיפ מבחינתי היה בזבוז של זמן שיכולתי לנצל על שולחנות שכן מביאים לי טיפ ובכל פעם שהוא חזר פשוט לא פניתי אליו. תקראו לי מניאקית אבל כשאין לך משכורת והכסף שלך מגיע לך ישר מהלקוח ואת 15 שעות ביום על הרגליים - את מניאקית. אז אם אתה, לקוח חרא, גם מתייחס אליי כמו לזבל וגם לא משאיר לי שקל, אני מניאקית. אם אתה נחמד עוד מילא, אבל אם אתה נחמד וגם משאיר טיפ - אני לא אתן לאף אחד להתקרב אליך, כי אתה שלי! ואני אתן לך בכל פעם שירות של 150% ולא משנה כמה אני עייפה! אז די להיות לקוחות זבל, כי המלצר בצד שלכם. בלי מצב רוח לוחמני, אף אחד לא בא לעשוק אתכם. אוף.

ודבר אחרון, מבטיחה - הבדיחה המפורסמת: "מה, הוא הלך לחלוב את הפרה כדי להכין את הקפה שלי? חה חה חה." - זה כבר לא מצחיק אנשים. זה היה מצחיק, כשסיפר אותה האדם הראשון שהמציא אותה. מאז היא סופרה כל כך הרבה פעמים ונרקבה עמוק באדמה והסריחה כל כך שאפילו תולעים לא רוצים לאכול אותה. אז די לספר אותה!!!

איפה, איפה בתי הקפה הקלאסיים של שנות השבעים, איפה?

1. קחו את כביש שש.

לא משנה לאן אתם נוסעים, כל עוד הוא ביניהם - קחו את כביש שש.

2. תהיו עירניים.

פקחו עיניים ותמיד תחקרו מסביב אם יש איזה Yellow, אלונית, מנטה, לא משנה מה - וכל הדרך תחשבו: קפה קפה קפה!

3. אל תקשיבו לג'י.פי.אס.

אני לא אומרת לא להפעיל אותו. אדרבה, תפעילו ג'י.פי.אס, אבל אל תקשיבו לאף מילה שהוא אומר או שתמצאו את עצמכם פונים שמאלה ישר לתוך מפעל מתכת. תקשיבו לי, אני יודעת. הוא מטומטם, המטרה העיקרית שלו היא תכלס לארח חברה לנהג כדי שלא יירדם ומודיע כשמגיעים ליעד, חוץ מזה הוא די חסר תועלת.

4. אל תקראו מפה.

גם אם התבלבלתם בדרך - אל תקראו מפה!!!

למה? - כי העיניים צריכות להיות תמיד על הכביש, אלא מה?

5. תעצרו בצד.

אתם לא יכולים להשתין על המושבים באוטו כי תכלס זה די מסריח. אז תשתדלו במקרים מסויימים, לעצור בצד.

6. שימו מוזיקה.

אבל לא על פול ווליום ובטח ובטח שלא מזרחית - כי אז אתם לא סתם נהגים ישראלים, אתם נהגים ישראלים ערסים. רע מאוד.

7. תקללו.

8. תנו טרמפים לחיילים.

הם עייפים ורוצים הביתה, בדיוק כמוכם.

אבל עצה קטנה - כשאתה, נהג חביב, נותן טרמפ לחייל, תאמין לי: הוא מת לישון. אז אל תחפור לו על המצב בארץ ועל הימים שאתה שירתת בצה"ל כי כשהוא עוד חמש דקות רואה מקלחת ומיטה זה ממש אבל ממש לא מעניין אותו.

9. תסנן שיחות.

גם אם יש לך ספיקר, תסנן שיחות.

ככה אם שואלים אותך, "אחי, למה לא ענית לי? התקשרתי אליך כל היום!" אז יש לך תירוץ מצויין, "סליחה אחי, הייתי בנסיעות כל היום והלך לי הספיקר."

10. אל תישן.

לפחות לא על ההגה.

נסיעה טובה :)

למה היה צריך את הסופשבוע הזה, תגידו? הוא היה מיותר בערך כמו החצ'קון שגדל לי ליד האף, רק שפה לא יעזור לי להתרחק מהמראה. הוא הגיע בכל מקרה.

הלכתי השבוע לבקר את דוד שלי. הוא איש עם כרס קולה, עבר את שנות החמישים לחייו (ועדיין, איכשהו, חתיך על), רווק, ההורים שלו גרים אצלו והוא וורקוהוליסט כבד.

החלטתי לבוא לבקר בשבת בצהריים, כי אני אחיינית טובה - למרות שלפעמים זה עולה בהרבה כוחות נפש ולי אישית כבר יש מספיק בעיות של כבד וריאות.

אז שתינו קפה והיה נחמד עד שהוא התחיל עם השטויות שלו, הנה שחזור קטן:

טוב, האמת שלא אמרתי לו את כל זה, אבל זה מה שעבר לי בראש. הרי למען השם, למה אני צריכה לעשות משהו רק כי כולם עושים אותו? ודווקא חבל, כי תמיד הערכתי אותו על זה שהוא לא מתחתן רק כדי לרצות את כולם, הוא פשוט לא רוצה או לא מוכן או סתם עמוס בעבודה, וזה בסדר גמור. אבל אם כולם התחתנו ואתה לא התחתנת, למה העובדה שכולם למדו צריכה לגרום לי לרוץ מהר לקמפוס הקרוב?

מסקנות:

# עם מספיק מייקאפ, גם חצ'קון בגודל של האף שלך יכול איכשהו להיעלם.

# משפחה זה לא פשוט.

# פנים, גם הכי חיוורות שיש, יכולות לקבל גוון של סלק אם אומרים להם את הדבר הנכון. ואת זה, האמת, רק דמיינתי.

שבוע מצויין, חברים!

1. "שלום, ספרי לי קצת על עצמך."

"זה התחיל כשנולדתי. הרופא ביקש מאמא שלי ללחוץ. אחר כך ללחוץ חזק יותר."

2. "אם את היית במקומי, האם היית שוכרת את עצמך לעבוד פה?"

"ממש לא. אני נזק מהלך. וגם יש לי עצירות כבר שבועיים.

רגע, למה אני פה בכלל? אתה שוטר?!"

3. "מה התכונה הכי גרועה שלך?"

"אני גרועה בלענות על שאלות מטומטמות... התקבלתי?"

4. "מה התכונה הכי טובה שלך?"

"אני סוסה במיטה... התקבלתי?"

5. "האם את רואה בעצמך בן אדם אחראי?"

"לא ממש. מה, העבודה הזאת דורשת אחריות? אם הייתי יודעת לא הייתי קמה הבוקר ולובשת חזייה."

6. "למה פוטרת מהעבודה הקודמת שלך?"

"כי הבוס שלי אמר שאני עובדת חרא ושאפילו משרד התמ"ת רוצים לתבוע אותי. אז נתתי לו אגרוף והוא התכופף ופגעתי בלקוח. אני לא בטוחה אבל נראה לי שהוא מת."

7. "האם את חושבת שאת יכולה לתרום לעסק הזה?"

"לתרום...? תראה, אין לי הרבה כסף, בגלל זה באתי... אבל... באיזה סכום מדובר?"

8. "האם את טובה עם מחשבים?"

"יש לכם פה מחשב? ואוו, משוכלל פה."

9. "איך האנגלית שלך?"

"אין לי כזאת."

10. "איך יחסי האנוש שלך?"

"אתה קראת לי טיפשה עכשיו? איזה בן זזזונה."