טוב, אני קצת מטעה פה. זו לא בדיוק תכנית חומש, כי היא לא מתוכננת לחמש שנים. למען הדיוק, היא מתוכננת לחודשיים וחצי בערך. כי אני גאון.

חחח אני יודעת שזה מוזר לקרוא לזה תכנית חומש אם זה בסך הכל חודשיים, אבל רק ככה אני לוקחת את זה ברצינות! (יופי, ג'אם.)

אז למה התחלתי בכלל את התכנית הזאת?

ככה:

בעוד כחודשיים וחצי יש לי יומולדת ואני אהיה בת 24. (עיניים למעלה בסנטימטר, חבר'ה. עכשיו ימינה. ריבוע אפור, כתב לבן... הנה זה :)) כשחשבתי על זה (כשזה הגיע לפתע לתשומת ליבי) חשבתי לעצמי בלב: "אמאל'הההההה אני כבר בת 24?? ועוד לא הספקתי לעשות כל כך הרבה דברים שרציתי?... אני כל הזמן תקועה בעבודה ודואגת לשטויות כמו פרנסה ששכחתי לגמרי כמה דברים רציתי להספיק."

ממה אני כבר בלחץ? טוב, אז הייתי אמורה לסיים את הספר שלי והוא כבר היה אמור לצאת לאור. רציתי לטוס לבריסטול (איפה שהעלילה בספר שלי לוקחת מקום), רציתי לקנות רכב, (מה שבשבילו עבדתי, אבל זה לא יקרה בתכנית החומש כמובן. כסף דורש קצת יותר זמן).

אז הדלקתי קטורת (זה לא קשור אבל אני מדליקה קטורת בכל רגע משמעותי. סתם מדליקה אותי האווירה. ואוו, נסחפתי היום עם הסוגריים...) ורשמתי על דף מה אני רוצה להספיק. הדבר העיקרי כמובן הוא להוציא את הספר שלי לאור, וחשוב מאוד שזה יקרה לפני היומולדת, שזה ב22 בנובמבר.

חוץ מזה, את שאר הדברים אני רוצה לקיים לפני גיל 25. לא נשמע ריאליסטי לקנות רכב לפני 25, אבל לעבוד על חיסכון עד אז, ייחשב כהתקדמות משמעותית.

הצעד הראשון שלי היה לעבור למשרה חלקית, כדי שיהיה לי יותר זמן לכתוב. המנהלת שלי דווקא התלהבה, "מה, את כותבת ספר? ספר אמיתי? אפשר לקרוא אותו אחרי זה? ברור שאת יכולה לעבור למשרה חלקית, אבל תסיימי מהר."

חחח איך אני אוהבת כששואלים אותי, "ספר אמיתי??"

"לא, ספר צעצוע, כשמעמידים פנים שקוראים... אז מחזיקים ספר מזוייף. כזה."

בכל אופן, עכשיו אני עובדת על הספר יותר. אני מניחה שאמשיך לעדכן את הבלוג כרגיל, זה לא אמור להפריע. ואתם עדים לכך שעד היומולדת שלי (ושל סטיבן קינג) הספר גמור וכבר בדרכו להוצאה לאור.

תאחלו לי בהצלחה!

     כשאומרים: "מה נשמע?"

     מתכוונים: תכלס אין לי כוח לדבר, אני סתם מנסה להיות נחמדה.

     כשאומרים: "הכל בסדר."

     מתכוונים: אני בתחתית, החיים שלי כרגע הם ממש חרא... אבל אני לא רוצה לדבר על זה.

     כשאומרים: "טוב, אני פורש לישון..."

     מתכוונים: טוב, אני הולך לשבת קצת על הפייסבוק, לראות משהו ביוטיוב ולבדוק מייל. אולי אני אקרא איזה ספר או אראה איזה סרט עד שאני אצנח וארדם. סביר להניח שאני אישן בעוד כ-4 שעות מעכשיו.

     כשאומרים: "וואי איזה פקק היה... נראה לי שהייתה תאונה."

     מתכוונים: ישנתי עד מאוחר. השעון המעורר צלצל וכיביתי אותו, הוא צלצל שוב וזרקתי אותו על הקיר. ידעתי שאני אאחר ובכל זאת בחרתי להמשיך לישון. ועכשיו הנה אני.

     כשאומרים: "סליחה שלא חזרתי אליך, הייתי באמצע משהו..."

     מתכוונים: הייתי באמצע שום-דבר. כלום. אני פשוט ממש לא רוצה לדבר איתך אז אני מסמסת שהייתי עסוקה כדי לדווח לך שהשיחה הזאת לא עומדת להתקיים, כשאני בעצם יושבת מול הטלוויזיה וטוחנת פרינגלס.

     כשאומרים: "אני לא יכולה היום, יש לי מלא דברים לעשות. אני ממש עסוקה."

     מתכוונים: אני לא יכולה לצאת. אני עסוקה בלשכב במיטה, לקרוא ספר מתח ולכרסם ציפורניים.

     כשאומרים: "זה לא אתה, זו אני."

     מתכוונים: זה לא אתה, זו אני. זו אני שלא אוהבת את מי שאתה.

     כשאומרים: "היי, בואו נעשה קבוצת לימוד!"

     מתכוונים: היי, בואו נלך כולנו למסעדה ונזמין מלא אוכל ונרכל. ואז נאכל מלא ונמשיך לדבר בזמן שאנחנו מחזיקים עטים ביד.

     כשאומרים: "אני מבטיחה שאני לא אספר לאף אחד."

     מתכוונים: אני מבטיחה שלא אספר לאף אחד. חוץ מלאמא שלי, לאחותי, לחברה הכי טובה שלי ולחבר שלי. אבל זה לא נחשב כי הם בעצם כאילו אני, אז כשאתה מספר לי... אתה בעצם מספר להם.

     כשאומרים: "חחח, אני סתם צוחקת!"

     מתכוונים: אני מה זה לא צוחקת, אבל חשבתי שאנחנו עושים את הקטע הזה שאני אומרת משהו בכנות ואז אתה אומר משהו בכנות ואנחנו מדברים פתוח בלי טינה... אבל עכשיו הגבת כל כך לא כמו שחשבתי ש... חחח ברור, סתם צוחקת!

     כשאומרים: "אחי, אני מתה עליך... באמת, אני ממש מעריכה אותך."

     מתכוונים: כן, אתה אחלה... ואני מחבבת אותך. אבל אתה יודע מה אוהב אותך אפילו יותר כרגע? - וודקה.

     כשאומרים: "LOL"

     מתכוונים: כן, קיבלתי את הסמס שלך והוא היה נחמד... אבל תכלס אני בכלל לא צוחקת בקול רם עכשיו, בכנות... אני אפילו לא מחייכת.

     כשאומרים: "כן, אני מבינה..."

     מתכוונים: לא, אני לא מבינה. אני שומעת מה שאתה אומר אבל זה נשמע לי כמו סתם קישקושים, "אוי אוי אוי, בלה בלה בלה..." ואני לא רוצה לשמוע יותר אז אני אומרת שאני מבינה כדי שתשתוק.

     כשאומרים: "מעניין..."

     מתכוונים: אין לי מושג מה אמרת עכשיו, אני בקושי מקשיבה לך ואין לי מה להגיב על זה, אבל אני לא רוצה להישמע מטומטמת אז... כן, מעניין.

     כשאומרים: "עם כל הכבוד..."

     מתכוונים: אני אומרת את זה בדרך הכי חצופה והכי חסרת כבוד שיש, ואני מקווה שזה ישרוף לך ויכאיב לך מאוד.

     כשאומרים: "אתה נראה עייף."

     מתכוונים: אחי, אתה נראה כמו חרא! תסתכל על עצמך, אתה נראה כמו שק של זבל! איך לעזאזל הרשית לעצמך לצאת ככה מהבית?

     כשאומרים: "זה מה שהתכוונתי לומר."

     מתכוונים: ואוו, מה שאתה אמרת נשמע כל כך הרבה יותר טוב ממה שאני אמרתי, אז אני פשוט אקח קרדיט על מה שאתה אמרת כדי שנוכל פשוט לשכוח מהדבר הטיפשי שאני הרגע אמרתי.

     כשאומרים: "אממ... יש לזה טעם... שונה."

     מתכוונים: איכס, יש לזה טעם של הקקי שיוצא לי מהחור של התחת. זה דוחה. מה לעזאזל נתת לי להכניס לפה שלי?! אין סיכוי שאני מסיימת את זה!

     כשאומרים: "טוב, יאללה,"

     מתכוונים: אוקיי, התחלת לחפור אז בוא נסיים את העניינים ונלך הביתה.

     כשאומרים: "כן כן, אני כבר יוצאת מהחנייה... אני מגיעה... רק כמה דקות... מה זה סליחה."

     מתכוונים: אני עדיין במקלחת ואתה עומד לחכות לי עוד הרבה זמן... אבל אין לי כוח להתווכח איתך עכשיו בטלפון כי בסוף אני גם ככה איראה פצצה ואתה תיסלח לי על האיחור. אהה, ואני לא מצטערת.

     כשאומרים: "אני אקח בחשבון את מה שאת אומרת."

     מתכוונים: את מדברת שטויות ואני כבר אחשוב לבד מה לעשות.

     כשאומרים: "לא לא, זה בסדר, אני משלמת."

     מתכוונים: תציעי פעם אחת שאת תשלמי, בת זונה. אני תמיד משלמת.

     כשאומרים: "לא משנה."

     מתכוונים: היית מספיק דביל לא להבין כשהסברתי לך בפעם הראשונה, למה שתבין עכשיו? אז לא חשוב.

     כשאומרים: "אתה מצחיק."

     מתכוונים: אין לי כוח אפילו לזייף צחוק, אז אני פשוט מעודדת אותך מילולית. אבל אתה היצור הכי משעמם ולא משעשע שאי פעם חי עלי אדמות.

     כשאומרים: "אני לא שיכורה."

     מתכוונים: אני לא שיכורה, אבל נראה לי אני עומדת להקיא ואז להתעלף קצת...

“קל יותר לפתח שרירי גוף מאשר שרירי נפש. להישען על משהו ופשוט לדחוף. אבל מה עושים עם מה שבפנים, כשאין אפילו דבר אחד יציב להישען עליו?” 

#

“בינתיים, עד אז, אנחנו משתמשים במילים גדולות ששואבות את כוחן מהנצח. אהובי, חיי, עולמי. כי מי ירצה לשכב בלילה ליד גוף חם וקרוב וללחוש לו באוזן באינטימיות 'פשרה שלי... פשרה יקרה וזמנית שלי...'?”

הן משגעות אותי.

האחת היא בלונדה מגניבה עם משקפיים סקסיות, אופי קליל וסגנון פריקי חמוד. אנחנו לא מפסיקות לפלרטט. השיער הבלונדיני שלה תמיד מפוזר על הגב ומקדימה, נעלי אולסטאר או מגפיים שחורות ויש לה נזם חמודי באף.

האחרת היא טומבוי יפייפיה עם גומות. היא לובשת גופיות רחבות ומכנסי שבע-שמיניות. הולכת תמיד עם גולגול מהודק. יש לה עגיל זהה לשלי, על הגבה. ואני יודעת שהיא מעוניינת.

הן שונות מאוד. אחת ילדה אחת אישה. אחת ביי ואחת לסבית. אני שמה עין על שתיהן ומעולם לא קרה לי דבר כזה.

ק' (הטומבוי) מראה עניין. ומ' (הבלונדה) פלרטטנית לא קטנה.

גם כשהייתי רואה בחורה יפה הייתי נדלקת וזהו. הייתה לי רק מערכת יחסית רצינית אחת בחיים והיא הייתה עם גבר. עם נשים היו לי רק סטוצים ולמרות שתמיד ידעתי שאני ביי והייתי סקרנית לנסות מערכת יחסים רצינית עם אישה, זה פשוט לא יצא.

והנה פתאום הן באות לי בכפולה. איזה מטמטם זה.

אתמול יצאתי לשתות עם שתיהן ועם עוד שני חברים שלנו. לפני שיצאנו ק' לקחה אותי לפינה ושאלה, "יש משהו בינך לבין מ'?"

צחקתי ואמרתי, "חוץ מפלירטוטים, לא."

"אהה אוקיי," היא אמרה, "רק כדי לדעת שאני לא נכנסת כאן לאיזה משהו."

לא לגמרי הבנתי. נכנסת למה...? ואם היא באמת לא רוצה להיכנס באמצע משהו, אז מאיזו בחינה? היא רצתה את מ'? אותי? רציתי לשאול אותה אבל לא שאלתי. לא יודעת, לא רציתי לנתח את השאלה שלה יותר מדי.

כשישבנו בפאב, הן דיברו ביניהן וצחקקו. בהתחלה דיברתי איתן ואז התיישב לידי גבר אחד והתחלנו לדבר והן דיברו לבד ביניהן כשהן כל שניה שולחות לי מבט מצחקק. שאלתי מה מצחיק, ומ' אומרת, "כלום, כלום... אני הולכת לשירותים." וקמה.

ק' הסתכלה עליי מחוייכת מאוזן לאוזן, "את שקרנית." היא אמרה לי.

"לא נראה לי." עניתי, "אבל במה?"

"שקרנית..." היא המשיכה להתגרות, מרחיבה את החיוך.

"למה?" שאלתי שוב.

"בקשר למה שאמרת לי..."

"על מ'?"

היא מהנהנת.

"לא שיקרתי." התגוננתי.

"זה לא נראה ככה בכלל. נראה שיש הרבה יותר." היא אמרה.

הרמתי גבה כאילו זה לא ביג דיל, אבל יש בזה משהו. אני ומ' ישבנו אחת ליד השניה כל הערב, התלטפנו מדי פעם, צחקקנו ונראינו כמו זוג לכל דבר. אבל תכלס באותו יום הסטטוס באמת הראה: "פלירטוטים וזהו." אבל ממש באותו יום, בעבודה, לפני שיצאנו לשתות, מ' רמזה לי להזמין אותה לצאת, ווואלה, הזמנתי. היא הייתה עצבנית אתמול אז לא הצקתי לה ונתתי לה ספייס ואחרי כמה שעות טובות היא אמרה לי, "את יודעת, כשאת בעצבים ואז רוצה דיסטנס דווקא אז כל הקרציות מתחילים לדבר איתך ולפייס אותך ולשאול אותך למה את עצבנית. אבל את לא עושה את זה, את פשוט נתת לי להירגע בשקט בלי לומר מילה. אין, אין, אני יכולה להתחתן איתך על זה."

"אני חושבת שזה בגלל הפורום," אמרתי לה, "היא קצת שתויה, אנחנו בפאב... זה לא כמו בעבודה. קיבלתי את הרושם הלא נכון."

לא נראה שהיא האמינה לי. חחח

שתיהן מגניבות ושתיהן כיפיות ואני לא יודעת עם מי אני רואה את עצמי. כרגע עם מ' זה יותר זז קדימה. אבל עמוק בפנים אני עדיין חצויה...

 אני חייבת להחליט על איזו מהן אני ננעלת. ואז, אני רק צריכה לתת מהלך אחד. אחד.

אבל על מי?