אני חושבת שהחודשיים שעברו, היו עמוסים עלי מידי.
ספגתי קצת יותר ממה שאני רגילה.
אהבתי יותר מידי, והייתי טובה מידי.
אני חושבת שהחיים הם מטרה,
והם מבוססים על בריאות ואהבה.
אם יש לך בריאות,יש לך הכל
אם יש לך אהבה זה מוסיף לכל.
בריאות-כוח,יכולת,רצון,מצבי רוח.
אהבה- הדבר השני שאנחנו הכי צריכים.
התאהבתי לראשונה קצת יותר ממה שחשבתי שאני יכולה לאהוב איי פעם
ובלי שום תלונות לאהבה שהייתה לי,כי אין לי.
אומנם נפגעתי,התאכזבתי,התעצבנתי,כעסתי,התמרמרתי,וכולי וכולי..
אבל קרו כל כך הרבה דברים טובים שם.
ובכן זו הסיבה למה בכלל אני לא מתלוננת
אין לי למה,חוץ מזה שכל אחד תוהה,וטועה באהבה
אני מקבלת את זה בחיוך.
אולי עברה לה כבר חצי שנה מאז שבכלל נהיינו ביחד
קצת אדיוטי לרשום את כל זה,במקום שהיא יכולה לראות
כי היא היחידה שיודעת על קיום הבלוג.
אבל אני פועלת פשוט,בלי יותר מידי לחשוב.
כיף להזכר,כיף להעלות מחשבה טובה
או סתם להתקשר,לשמוע את הקול שלה
לגרום לה לחייך...
So. our story
יצאתי עם אחותה, פגשתי אותה אחותה נפרדה מימני
עברה לה חצי שנהוהאחות הקטנה יותר הגיעה לה.
היא הגיעה לבית שלי, הארחתי אותה ולא חשבתי שיקרה משהו
וכמובן,מי אם לא האלכוהול שיסדר ביננו?
עוד לפניי היא הייתה מאוהבת בסינית שפגשה, שאני סידרתי לה אותה כשיצאתי עם אחותה. (טעות שלי)
אז כמובן, באותו הלילהקרו הדברים, וקרה.
לאחר מכן, היא חזרה לבית שלה ושבוע אח"כ הגיעה אלי שוב
ושוב,אותם הדברים חזרו על עצמם
בזמן שאנחנו לא מפספסות יום בלי להעביר אחת לשנייה את משך היום בשיחות פלאפונים שקרויים בשם "אחות"
אני עוד בזמן הזה לא הבנתי מה הולך,אבל קרה שם משהו
מה שהיה בעצם ששנינו לא דיברנו על זה,כי שנינו חשבנו על זה, ועל התגובה שתבוא אח"כ.
ובסופ"ש אחרי, שתיתי שלחתי לה אסמסים, שאלתי אותה אם היא אוהבת אותי
היא השיבה "וואי, איזו פתאומיות.... אם תרצי נדבר על זה מחר שתהיי יותר מאופסת"
וכמובן עניתי - "אני מאופסת" עם כמה אותיות מחורבשות,שהראו כמה אני "מאופסת".
השיבה "אל תשתי יותר מידי אהבה שלי"
ואז היה לי ברור, מה זה אם לא התחלה של סיפור?.
סופ"ש אחרי, עשיתי מין "ליטל לסביאנס פארטי" אצלי בבית
סיפור של 19-21 בנות בגיל הצעיר משהו כמו 17-20
ישבנו והכל היה נחמד, שתינו נהננו
והחלטתי לקחת צעד בקשר, אומנם פזיזי ולא מחושב
אבל לקחתי. ושאלתי אם היא מוכנה להיות הבת זוג שלי,
היא ענתה בחיוב, למרות שסיפרה לי שהיא לא רצתה להגיד 'לא' מול כולם.
כמובן ששמחתי, נישקתי אותה
וענדתי לה טבעת. (דיי יפה,לפחות לטעמי)
אני לא הכרתי מספיק טוב את האישיות שלה, את היופי שלה הספקתי להכיר מצוין.
אבל לטענתי האישית, ראיתי וקיבלתי אותה כבן אדם טוב, סוג של שלמות.
אז הפכנו לבנות זוג, ובאמת אהבנו.
חודש ראשון יחד היה באמת מהמם
גם השני,
עד שהיא בגדה בי לראשונה עם בחורה כל שהיא, במועדון, סלחתי.
בפעם השנייה היא באה אלי עם אמת שלה וסיפרה לי על הרגשות שחוזרות לסינית.
ברור שכאב לי,המון. בצורה בלתי מתוארת, הסתרתי כל קשר לכאב, והעברתי זה היה סוג של "הכל או כלום"
ובפעם השלישית היא בגדה בי עם גבר,סלחתי.
אני לא שה תמים, כן אני מודה פלרטטתי עם שני בחורות בזוגיות שלנו.
אבל לא בגדתי בה, כן... גרמתי לה לבכות
לא מהרצון שלי, אבל קרה.
ספגתי ספגתי, ושוב, ספגתי.
זה באמת היה לא קל, וגם כשהיא ביקשה שאני אספר לה מה קורה לי
לא רציתי להכאיב לה עם הכאב שלי
אז סתמתי את הפה, ממש כמו 'איש מאוהב'
אהבתי אותה ברמות מטורפות, התגאתי כל כך באהבה שלי
באהבה שיש לי.
נהנתי מימנה, קיבלתי את הטוב ביותר.
ובסופו של יום, צד אחד כבר פחות אוהב
ותנחשו? כן,היא נפרדה מימני. משום רגשות שפחתו או מרחק ביננו.
שתיתי בכיתי,כעסתי מרדתי. הכל מהכל כמו גבר עזוב בבר לבד, כך זה היה.
כמובן שאחרי הכל, לא וויתרתי וכולם מכירים את המשפט "המוותר מפסיד-הנלחם מנצח"
פחות או יותר נתן לי כוח להתעלות על עצמי ולנסות להשיב אותה.
נסעתי אליה מרחק של 6 שעות מימני
הפתעתי אותה, וכן, חזרנו. באמת ראיתי מימנה הרבה רגשות באותו הלילה.
אהבתי את זה שמחתי בזה,וכמובן בצעד שלי לא לוותר.
לא עברו פחות מחמישה ימים שכבר חזרתי לביתי
אני מתקשרת אליה והשיחה הלכה לא פחות ולא יותר מ-
"למה דיברת איתה?(עם הסינית), למה אמרת לה שאנחנו ביחד? למה את פוגעת בה? מה היא עשתה לך היא בן אדם טוב!!"
זה היה החלק הראשוני של השיחה, החלק השני הלך משהו כמו "לא זכור לי שאנחנו ביחד........"
והחלק השלישי כמובן שהוא היה "מצטערת."
החלק הרביעי כבר היה העצבים שלי, וניתוק השיחה.
ברור ששוב נפגעתי. הרגשתי כמו יו יו, כמו בן אדם מנוצל רגשית.
היה לי רע.
אבל העברתי שוב, ושבתי לדבר איתה אחרי רצף "ברכות" שכתבתי לה.
היא הבינה את הטעות שלה ביקשה סליחה, ואני מתרככת מימנה בשניות, עבד עלי.
בטענה שלה כלפיי הייתה "אני מבקשת שתבואי לגור כאן,ליידי..... אנחנו לא יכולות לנהל מערכת יחסים מרחוק, אני צריכה אותך כאן איתי"
ברור ששוב לא וויתרתי, ובאמת עשיתי את הצעד הזה
ובכוונתי לעבור לגור ליידה.
אז מצאתי עבודה,וקיבלתי מגורים ובכוונתי להשאר.
הייתי במרחק של 10 דק' מהבית שלה
וללא כל יחס מימנה, שיחת פלא פשוטה.
שבוע עבר לו, וחשבתי היססתי ותהיתי
הבנתי שאני עושה טעות, ובאמת לעזוב את המשפחה שלי בשביל מישהי שלא מתייחסת אלי
לא היה רעיון בכלל טוב.
לפני שחזרתי לבית שלי נישקתי את אחותה,זו שהייתי איתה לפניה
קיבלתי על זה הרבה,המון בראש מימנה, לא הבנתי היכן טעיתי מכיוון שהרבה הגיעו אלי בטענה שהיא אפילו לא שמה עלי
גם מאחותה. ושאני בכלל עושה טעות שהיא זו הבחירה שלי.
אבל ברור שהודתי בטעות שלי, קיבלתי סטירה.
ובכן הכל היה נחמד לאחר מכן. ושבתי לביתי..
משם הכל כבר היה מכוער,
נתק,חוזרים לדבר,נתק,חוזרים לדבר,ושוב ושוב ושוב.
זה בא מימני, כי נפגעתי כל פעם מחדש,שלא יכלתי יותר.
אבל גם לא יכלתי להפסיק לדבר איתה,לשמוע אותה.לשמוע מה עבר עליה במשך כל היום.
ואם טיפה כואב לה,אז הכאב שלי פחות חשוב משלה כרגע, ואני חייבת להיות כאן בשבילה!
כמו שהיא, לא תמיד כאן בשבילי...
זה קצת עצוב, אבל זה החסרונות בלהתאהב
לתת לכולם לראות מה שאתה לא רואה.
כמובן שהסינית שהיא פגשה החליטה לבוא לארץ,לירושלים
והיא הגיעה
והיא לא הלכה לראות אותה,שמחתי בזה.
חודש חודשיים שהיא בארץ והיא אפילו לא מעוניינת משיקולים שלה
עבר להם הזמן, והיא החליטה להפתיע אותה
למעשה לפני ארבעה ימים היא הלכה לראות אותה.
שמחתי שהיא מאושרת, עודדתי אותה למצב. דאגתי והייתי שם בשבילה, גם בשביל הנסיעה.
ובכיתי שהבנתי בכלל מה קרה, ירד לי האסימון. ואיתו דמעות.
היא העלתה תמונה שלהן יחד, משהו שהיא אף פעם לא עשתה איתי. בשום מקום, איי פעם.
כולן מודעות לסינית שהיא אוהבת
מעטים ידעו על קיומי בחייה.
היא הייתה בשבילי לילה אחרי לילה כשאף אחד כבר לא היה לידה
דיברה איתי במשך לילות שלמים.
בטענה שהיא מתגעגעת, משהו שבכלל לא השבתי עליו שבוע לפני הנסיעה שלה.
לא כי לא רציתי, כי לא האמנתי.
חשבתי על מה היה קורה לו הייתי 50 דק' מרחק מימנה ולא 7 שעות.
הייתי רצה רק כדי לקבל את החיבוק שלה.
כל כך כן אכפת לי מימנה, וכשהיא הייתה במרחק של 50 דק' מימני
לא הזיז לה במה ולו בדבר.
נפגעתי גם מזה. התכאזבתי כמו שלא התאכזבתי איי פעם.
והבנתי בסופו של דבר שלבן אדם כלל לא אכפת מימני, וצריך להשיב לה את אותו יחס
היא לקחה אותי כמובן מאליו. כן אהבתי אותה,יש לה אישיות כובשת
אני מורידה את הכובע בפני הסינית שידעה איך לכבוש לה את הלב. מאחלת להן שיקימו כל משפחה שהן ירצו יחד,
יכאב לי כואב לי, אבל זה משתחרר הרי. וזו האהבה שהייתה לי,ושהיום כבר איננה
אז היא קראה את הסטטוסים שלי, אתמול. והבינה שמדובר בה, כאב לה כן.
התרככתי שוב, אחרי העצבים שהיו לי. והיה לי אכפת,באמת שהיה לי אכפת
עד שהיא אמרה "עזבי אותי אני קרועה מעייפות לילה טוב" אז הורדתי ידיים בנסיון לעזור לה.
ואהבתי אותה, אהבתי אותה מלא. ולקראת דרך חדשה שלי, אחרי שפרקתי את העבר שעבר.
מאחלת לה בהצלחה, עם עתיד של חיוכים וכמובן, בריאות ואהבה (:
כינוי:
JustMe(:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
