כאילו באמת, כבר חודשיים אני מוצאת את עצמי לומדת ועושה שיעורים ביום שבת!
מה זה החרא הזה?!
אז מה שאני לא דתייה, אז מה שאני לא שומרת שבת, גם לי מגיע לנוח! לכולם מגיע לנוח!
כמה מבחנים, כמה שיעורים, כמה עבודות הגשה!!
ועד שמסיימים עם משהו אחד פתאום צצים עוד שלושה דברים אחרים!
מהיום האהוב עלי, מסופ"ש רגוע נטול עבודה ומאמץ של המוח, מיום שאת כולו (כולל ארוחות) אני מעבירה במיטה-
אני יושבת ולומדת.
WHAT THE FUCKKKKK
* רגע של אופטימיות - *
אתמול הוא בא לבקש סליחה (בדרך ממש לא משכנעת וילדותית שממש לא מתאימה לו)
אבל הוא כזה חמוד ואני כל כך אוהבת אותו!
ואחרי שגירשתי אותו מהבית ואמרתי לו שאני עדיין כועסת הוא שלח הודעה ב12 בלילה
"שימי לב לתאריך ;)
אם צריך אני מוכן לבוא ולשיר לך סרנדות, אני לא מבטיח שזה יהיה מדהים אבל הכל מאהבה 3>"
1.12 - עוד חודש היינו אמורים לחגוג שנתיים.
אבל לפני שנתיים מהיום הסיפור עצמו התחיל, כמעט חודש של רדיפות וקטעים יפים.
אני כל כך הולכת למשוך אותו חודש שוב,
למרות שבתוך תוכי? סלחתי לו ברגע שהוא הגיע אלי הביתה...
בתקווה שהשבת הבאה תהיה טובה יותר, שבוע טוב :)