כשאני ואבא שלי מדברים זה בדר"כ על כדורגל, על שעונים (האהבה של שנינו),
או על התאוריה שאני רוצה לעשות אבל פשוט אין לי כוח ללמוד.
יש את הימים שאני ואבא שלי מדברים על בנים – זה עוד נסבל.
אבל כשאני ואבא שלי מדברים על טיפה יותר מזה – אני נזכרת שאבא ובת לא צריכים לדבר על הכל.
אבל זה לא מרצון, תאמינו לי.
"את יוצאת?"
"כן" אמרתי בחיוך והלכתי לכיוון הדלת
"חכי דקה, שבי פה שנייה אני רוצה לדבר איתך"
"זה דחוף? קבענו ואני מאחרת כבר גם ככה"
"שבי שבי" אמר והתיישבתי לידו
"מה?" שאלתי
"אני פחות מכולם אוהב לפתוח את הנושא הזה שוב, אבל אני לא יכול להתעלם מזה"
"אבא..." אמרתי נאנחת, לא שוב.
"לא, את תשבי ותקשיבי לי"
"טוב"
"איזה יום היום?"
"רביעי"
"וכמה פעמים היית אצלו השבוע?"
"שלוש"
"וזה נראה לך בסדר?"
"אבל אני הייתי בבית רוב היום!"
"ואצלו רוב הלילה!"
"אבא די בבקשה.."
"בלי די! דיברנו לפני חודש, חודשיים ושלוש וכל פעם אותה שיחה"
"ולא מיצית אותה עדיין" לחשתי
"את לא מיצית אותה עדיין"
"אבל מה אני עושה? מה אתה רוצה ממני? מה??"
"אה את באמת רוצה שאני יגיד לך את זה?"
"לא"
"תצטרכי לשמוע בכל מקרה!"
"שמעתי מספיק את אותו דיסק מיליון פעם אבא, ונמאס לי שאתה לא סומך עלי"
"אני צריך לסמוך?"
"אתה צריך לסמוך עלי שאני יודעת מה אני עושה!"
"זאת לא תשובה מספיק טובה, לא טובה בכלל"
"יודע מה אבא? נמאס לי. בוא, תדבר, תגיד כל מה שאתה רוצה, ואני יקשיב"
שיחה שלמה, שלמה!!!!!, שאני יושבת ומקשיבה להרצאה המטומטמת שלו על זה שאני –רק- בת 17
ושהוא בן 19 ושיש לו צרכים, ושאני צריכה לשמור על עצמי והוא צריך ללמוד להתאפק,
וכמובן – אוי ואבוי לי אם הוא יגלה דברים שהוא לא יאהב לגלות.
"זהו? סיימת?"
"לא"
הוא גם כמובן הזכיר את זה שהוא מכיר אותו מאז שהוא קטן, שהוא בחור טוב ואחראי ועוד,
ואז הוא אמר את ה"אבל" המפורסם- בזמן האחרון אני והוא הרבה ביחד, אני ישנה אצלו הרבה,
אנחנו יוצאים מלא פעמים, אנחנו מבריזים מביה"ס מלא פעמים רק בשביל ללכת אליו או שהוא יבוא אלי,
וכמובן איך לא- להזכיר את הנסיעה שלנו לחרמון.
"מה רע בחרמון? אתה הבטחת לי ולא קיימת, אז הוא אמר שהוא ייקח אותי כדי שאני לא אתבאס,
מה רע?"
"אל תשחקי אותה מטומטמת מה אני דפוק? אני לא יודע מה תעשו לי שמה בחרמון?!"
"טוב, פה זה נגמר, באמת אבא, שמעתי אותך ואמרת כל מה שרצית, די"
"פשוט... תיזהרי" נאנח ואמר לבסוף, ואני ברחתי לי החוצה.
אוי אבא אבא, לא לימדו אותך שאת השיחות האלה אמא צריכה להעביר לי? 
סתם שיר שכבר שבוע תקוע לי בראש ואני שרה אותו כמעט כל היום כל יום.. (:
כינוי:
שקוּפה
בבלוג זה
בכל הבלוגים
