untitled

פעם חשבתי שיש לי חוזק נפשי, חשבתי שלמרות כל החרא והקשיים אני מצליחה להחזיק מעמד ולהגיב בבגרות לכל דבר.

אבל זה פשוט לא נכון, עם הזמן אני שמה לב שאין לי את החוזק הזה, אני לא מצליחה להישאר רגועה ולהתנהג כרגיל כשמשהו כל כך מפריע לי!

פעם לא הייתה לי ברירה, פעם לא יכולתי להישבר, אם הייתי נשברת כולם היו נשברים, אני הייתי צריכה להיות נקודת אור קטנה בחיים של המשפחה שלי, להיות מושלמת.

עכשיו זה כבר לא ככה, נמאס לי לנסות להיות מושלמת, נמאס לי לאגור הכל בפנים, החוזק הנפשי הזה? לא היה קיים אף פעם, זאת הייתה הדחקה.

הדחקתי שרע לי, הדקחתי את המציאות שחייתי בה, שמרתי כל כך הרבה שנאה בתוכי שעכשיו הכל פורץ החוצה.

ואני לא רוצה להתפרץ על אף אחד, אז אני אוגרת הכל בפנים, לא מעמידה פנים שטוב לי, פשוט שומרת הכל בפנים ומעדיפה לא להתמודד עם הבעיה,

ואז פשוט הרגשתי רע, מתעצבנת בקלות, נוטה לבכות בקלות מכל דבר שמרגיז אותי, ובמקרים גרועים יותר גם מתעלפת.

אז כן, הייתי צריכה שמישהו יגיד לי את זה בפנים לא ינסה לרמוז לי, למזלי זה היה איש מקצוע מוסמך שהצליח להגיד לי את זה בצורה שהשלמתי איתה...

עכשיו רק צריך לטפל בזה, ולפרוק הכל, העיקר שזה יעשה לי טוב...