untitled

הצחיק אותי כשאמא אמרה לי בפלאפון "אל תקחי את אבא שלך ברצינות, הוא חשב שאחרי חמש דקות תחזרי הביתה ותבקשי סליחה, הוא לא באמת רצה להעיף אותך מהבית"

אתה לא מכיר אותי אבא? אתה מכיר אותי...

אתה יודע שאני בדיוק כמוך, אני לא נכנעת, אני לא מבקשת סליחה סתם ככה,

אני לא אבוא הביתה ואגיד "סליחה אבא, אתה צודק, בית שלך- תנאים שלך"

מצטערת, אני לא כזאת ואתה יודע את זה, אני נלחמת על מה שאני חושבת שהוא נכון

(גם אם זה אומר שאני לא אשן במיטה המהממת שלי כמה לילות...)

אז או שאתה תבקש ממני סליחה על זה שהעזת להעיף את הבת שלך מהבית (עזוב את זה שהסתדרתי, מה אם הייתי ישנה ברחוב? אני מסוגלת לזה!)

או שזה יימשך לעוד הרבה זמן, כי אני לא מתכוונת להתנצל.