untitled

"יש גשם בחוץ! בא לך אולי על איזה ריצה?" חייכתי

"את אחרי מקלחת, את תהיי חולה. חוץ מזה, לא אמרת שיש לך מגן ללמוד אליו?"

"נו מה נהיית לי אמא פולניה? רבע שעה ונהיה כאן ואני אמשיך ללמוד, הריצה עוזרת לפעילות המוחית שתדע לך!"

"את לא תעזבי אותי עד שנצא נכון?"

"סביר להניח "

"טוב נו יאללה עשית לי חשק, אבל אם תהיי חולה אל תגידי אחר כך שזה באשמתי!"

רצנו, הרבה יותר מרבע שעה, פה ושם עצרנו קצת כי אי אפשר לראות אותו רץ ובאמת להתאפק.

ואז הגשם התחזק, והוא התחיל לדאוג ואמר שגם ככה אני לא הכי מרגישה טוב, נכנסנו לאיזה בניין וישבנו בכניסה שלו,

הגשם רק התחזק יותר ואני התלהבתי יותר.

"נו בוא ריצה מהירה הביתה!"

"לא, את תהיי חולה ואמא שלך תהרוג אותי..."

אחרי ניסיונות כושלים לשכנע אותו המשכנו לשבת ולצחוק קצת, עד שראינו את הרכב של אבא שלי עובר שם...

שקט.

"הכל טוב?" שאל אחרי 2 דק'.

"כן..." לחשתי

"אל תשקרי, את מתגעגעת אליו, את מתגעגעת הביתה, אולי תדברי איתו?"

"גם אתה תתחיל עם זה עכשיו? עוד אחד שיגיד לי שאני צריכה אותו, שהוא אבא שלי ושאני עוד ילדה?"

"לא, אני מכיר אותך ואני יודע שאם תרצי את תוכלי להסתדר בלעדיו, אבל לא תהיי שלמה עם עצמך,

את לא נרדמת עד שאת לא רואה אותו מגיע הביתה, את לא ישנת כמו שצריך כבר יותר משבוע, את צריכה לדבר איתו..."

"אני לא רוצה לדבר איתו אבל! אתה יודע מה הלך שם, אתה יודע מה הוא אמר לי ואתה מכיר גם אותי וגם אותו,

אני לא אלך לשם בשביל לחכות להתנצלות שלא תגיע, אני לא רוצה להתאכזב ממנו עוד יותר"

"אבל חוץ מלהעניש אותו את מענישה גם את עצמך, עושה לך טוב כל הריב הזה? דווקא השבוע כשהוא הכי צריך אותך?"

"ואתה לא חושב שגם אני צריכה אותו? איפה הוא היה כל החודש הזה כשהרגשתי על הפנים, כשהייתי במצב חרא,

במקום לעזור לי הוא רק הכביד עלי! הוא רק נלחם בי! למה תמיד אני צריכה לעשות את הצעד הזה לקראת כולם?

אז מה שאני צריכה אותו, אז מה אם הוא אבא שלי, אז מה אם הוא בסה"כ דואג לי,

הוא מכיר אותי והוא יודע מה נקודות התורפה שלי, להשתמש בהם נגדי לא היה אחלה של רעיון."

"את לא צריכה לשכנע אותי שאת צודקת כי אני יודעת שאת כן, אבל כמו שאת אמרת לי פעם- את צריכה את ההורים שלך ואת צריכה את המשפחה שלך, אל תפלגי ביניהם יותר ממה שהם מפולגים."

עצמתי את העיניים והתחלתי לבכות, אני שונאת לבכות.

הוא חיבק אותי חזק ואמר לי כל מה שרציתי לשמוע, עד שנרגעתי.

"עכשיו על זה שבכיתי אתה חייב לי את הריצה הזאת!"

אני אדבר איתו, עוד יום-יומיים, ואני מקווה שהוא יהיה זה שיבוא לקראתי ולא אני לקראתו

אחרת אני כל כך אתאכזב...