אזהרה- זה ארוך.
כל השבוע לא הרגשתי טוב וסבלתי מכאבים נוראיים בבטן, בלילה של שישי חבר שלי גרר אותי בכוח למיון ואחרי שהזעיק את אבא שלו עם קצת פרוטקציות עשו לי בדיקות בלי האישור של ההורים. בסוף דוד שלי בא ביחד עם אמא שלי שליוותה אותי לכל הבדיקות ואחרי שגילו מה היה לי בעזרת בדיקת אולטרסאונד מגעילה (דימום פנימי בבטן) ווידאו שזה הפסיק הם שיחררו אותי הביתה. אבל אבא שלי חיכה בחוץ, והוא כעס, נורא כעס... דבר שגרר אותנו לאותו ריב שוב.
אחרי שהחלפנו בינינו כמה משפטים שאני מתחרטת מאוד שנאמרו יצאתי מביה"ח עם חבר שלי ונסענו אליו, אבא שלי התקשר אחרי כמה דקות ולמרות שלא רציתי לענות עניתי כי חבר שלי שכנע אותי שזה מה שאני צריכה לעשות. אז עניתי והוא בא לשם ביחד עם האבא של החבר שלי.
אלה היו השעות הכי מביכות-מלחיצות-מפחידות-ארוכות שהיו לי בחיים!!!
אני, אבא שלי, חבר שלי ואבא שלו, ישבנו על הספה בשקט ואף אחד לא פצה את פיו.
אבא שלי ואבא שלו התחילו לנהל שיחה על איך שהדירה יפה ומרווחת ואני איבדתי קצת מהסבלנות שלי כי בכל זאת הייתי אחרי בדיקות ולא נהניתי מכל הסיטואציה וביקשתי שיגיע לעניין שלשמו ביקש שנתכנס כאן ארבעתנו.
"אני באמת מבין את זה שאתם יוצאים, זה לגמרי בסדר ואמרתי לכם את זה כבר" אבא שלי התחיל. הבטתי בשלושתם וחיכיתי שימשיך.
"אבל לפני כמה זמן זה התחיל? שנתיים? את היית רק בת 15 ואתה היית בן 17" אמר ופנה לחבר שלי, "ואני מכיר אותך מאז שנולדת ואת ההורים שלך בכלל מאז שהייתי בגילך. אהבתי את הרעיון עד שראיתי שזה ממשיך ונהיה רציני יותר, לא כמו שאר הבחורים שהיא הייתה מביאה הביתה"
"כן, רק אליו נטפלת" קטעתי אותו.
"כי רק איתו היית יוצאת כל כך הרבה, רק אצלו היית ישנה, רק הוא בא לישון אצלנו בבית, רק הוא היה איתך בזמן שאת גדלת ואת כבר בת 17 שלא נדבר בכלל עליו שהוא כבר בן 19 ואני הייתי בגילך וגם בגילו ואני יודע בדיוק מה הולך"
"אבא, היינו ישנים אחד אצל השנייה מלא פעמים, עוד הרבה לפני זה, גם כשהיו לו חברות אחרות ולי חברים אחרים. הוא כמו בן בית אצלנו אז זה היה טבעי לגמרי, לא אמרת שזה מפריע לך, אתה אפילו אמרת לו להישאר לילה אחד!"
"נכון, עד שראיתי שהביקורים הליליים האלה מחמירים, שכל לילה הייתם יוצאים, כל סופ"ש היית ישנה אצלו וחוזרת רק בערב שלמחרת, ואני לא מטומטם, אל תעשי ממני אחד כזה"
"אבל כל פעם שמשהו הפריע לך היית מדבר איתי על זה, והייתי מדברת איתך גם אם זה לא מצא חן בעיניי, כמה פעמים עשית לי שיחות שאמא הייתה צריכה לעשות? אני שתקתי ולא אמרתי לך שום דבר כי ידעתי שאתה דואג לי!"
הוא התעלם ממה שאמרתי ופנה לאבא שלו "ואתה לא יותר טוב, בתור אבא שלו אתה צריך לדאוג שהבן שלך לא יביא בחורות בלילה"
"ממתי הבן שלי מבקש ממני אישור?" ענה
"אבא אל תתחיל עכשיו יש פה מספיק דרמה אתה באמת לא רוצה עוד" חבר שלי התפרץ באמצע.
"בסדר, לא אמרתי לו שום דבר כי ידעתי שהוא לא יקשיב לי, אבל בחייאת אתה מכיר את הבת שלך ואתה מכיר את הבן שלי כאילו הוא שלך, אתה צריך לסמוך עליהם קצת"
"באמת? אם אני אשאל את הבן שלך עכשיו מה הוא והבת שלי עושים כל פעם שהם נפגשים הוא לא ישקר לי?" הגביר את הקול שלו.
"אני יודע שלי הבן שלי לא ישקר... אבל אל תערב אותי בזה, כל מה שאני רוצה זה לא לריב עם הבן שלי"
"בדיוק, בן. הבת שלי לא יצאה מהבית ולא ישנה אצל אף חבר שלה לפני זה"
"נו כי זה הוא..." מלמלתי.
"אז מה שזה הוא!"
"אבא, אתה החלפת לילד הזה טיטולים כשהוא היה קטן, לי לא היית מחליף טיטולים! אתה היית משחק איתו כדורגל בשבתות כשהיינו אוכלים אצלם, היינו יוצאים לטיולים ביחד, החבר הזה שלי הוא הילד הזה שתמיד אהבת שהיה מבקר אצלנו בבית, אני לא מבינה מה אתה תוקף אותו עכשיו"
"פעם סמכתי עליו שישמור עליך מכל הבחורים שהיו מתעסקים איתך, עכשיו הוא זה שמתעסק איתך"
"מה זה 'מתעסק'? אתה כנראה לא מכיר אותו, דווקא בגלל שהוא תמיד שמר עלי מכל אותם בחורים למה נראה לך שברגע שנתחיל לצאת הוא ישנה גישה?"
"בסדר, בהתחלה לא, אבל אם עכשיו אחרי שנתיים שאתם ביחד אני אשאל אותך שאלה אחת- את לא תשקרי לי?"
"זה מה שמציק לך? זה מה שיושב לך פנים? בסדר אז תשאל ונגמור עם זה, אבל בבקשה- בארבע עיניים!" אמרתי כשראיתי את החבר שלי מהצד מכין את עצמו כבר לתגובה של אבא שלי.
"אתם יודעים מה, אנחנו נצא החוצה לדבר גם על כל מיני דברים אם פתחנו את כל הקלפים על השולחן, תדברו לכם בשקט" אבא שלו התערב ומיהר לברוח ביחד עם הבן שלו ולהשאיר אותי ואת אבא שלי לבד.
לא. אלוהים לא בבקשה שלא יעשה לי את זה.
"מה השאלה שלך אבא, קדימה תן לי את זה, אני מחכה..."
"אם אני אשאל אותך כל שאלה עכשיו, את תגידי לי רק את האמת?"
"אם זה ירגיע אותך אז כן..." אמרתי אחרי דקה שבה הוא נעץ את המבט שלו בי.
"אוקיי, אז אני פשוט אשאל?"
"אני כבר יודעת מה תהיה השאלה..."
"אני כבר יודע מה תהיה התשובה..."
"אז תשאל, קדימה, בוא נגמור עם זה"
הוא אמר את השם שלי בשקט וחיכה שאני אביט לו בתוך העיניים
"שכבת איתו?" שאל סוף-סוף. שקט, זה מה שהיה שם.
קמתי והוצאתי מים קרים מהמקרר ומזגתי לנו שתי כוסות, לגמתי לגימה ארוכה וניסיתי להירגע ולהכין את עצמי לתגובה שלו.
הוא הביט בי מחכה לתשובה, "כן" עניתי בסוף.
הוא נאנח והביט לצדדים. אלוהים רציתי לברוח משם.
כל כך רציתי לברוח משם.
"מתי?" שאל פתאום.
לזה לא ציפיתי, חשבתי שכאן זה נגמר.
"לא מזמן... לפני חודש וקצת" שיקרתי.
אני שונאת לשקר, באמת שאני שונאת, אבל אם הוא ידע שהוא נתן לזה לקרות כבר כמעט שנה מתחת לאף שלו הוא היה מתחרפן, זה שקר לבן, העיקר הוא יודע את האמת לא?
הוא הביט בי ולאחר מכן הביט לצדדים מנסה למצוא משהו להתעמק בו.
השקט חירפן אותי, לא יכולתי יותר, הייתי חייבת להגיד משהו, אבל לא ידעתי מה.
"אתה כועס עלי?.." מטומטמת מה את שואלת אותו בכלל!
"חשבתי שאני אכעס, אבל אני לא..." אמר בסוף והביט בי. מזגתי לנו עוד מים, לגמנו אותה שנינו במהירות והשקט חזר.
"נזהרתם?..." שאל בשקט.
"כן אבא, כן"
"הוא שמר עלייך?"
"כן אבא..."
"את לא מתחרטת על שום דבר?"
"לא אבא..."
"אלוהים..." נשען על הברכיים שלו והניח את הידיים על הפנים, לא ידע מה לעשות עם עצמו עכשיו.
טוב בסוף הוא נרגע, הוא גם שאל אם אני רוצה לחזור הביתה, אבל לא עשיתי לו חיים קלים אחרי כל מה שעברתי וחיכיתי להתנצלות שלו.
הוא התנצל וסלחתי, אני חושבת... אבל ייקח לי איזה יום-יומיים לחזור הביתה, המצב מביך לי מידי בשביל לחזור לישון בבית.
אז לפחות עברתי את זה, סופסוף אני לא צריכה להתווכח איתו יותר ולהגיד לו לא לדחוף את האף שלו, למרות שעכשיו כנראה הוא לא ייתן לי לצאת מהבית. אבל אני לא רוצה לחשוב על מה שיהיה, זה היה חתיכת לילה מעייף.
"אז תגידי, מה הלך כאן כשאני ואבא שלי יצאנו?"
"בוא נגיד שתשמור מרחק מאבא שלי ואל תיצור קשר עין בחודש-חודשיים שנה-שנתיים הקרובות"
"אמרת לו?"
"יאפ"
"אמא'לה..."
"אהא..."
"אז מה? לילה לבן?"
"עייף?"
"קרוע מעייפות, אבל אבא שלך עוד יבוא לי בחלום"
"סרט?"
"אני בוחר 
"
כינוי:
שקוּפה
בבלוג זה
בכל הבלוגים
