הייתי עם חבר שלי בקניון הזהב והוא קנה לי עגילים ממש ממש יפים מזהב אמיתי
ושם פגשנו את דוד שלי ואישתו שלקחו את הילד לג'ימבורי,
חזרנו איתם כי דוד שלי הכין אתמול קינוחים טעימים (ששווים כל ביס!)
בזמן שטחנתי שם מיליון ואחת דברים מתוקים (מותר לי, אני בתת משקל) הוא סיפר שהוא מצא אתמול אלבומים ישנים
בסופו של דבר מצאנו את עצמנו מסתכלים על כל מיני תמונות ישנות צוחקים אחד על שנייה וחבר שלי ואישתו של דוד שלי פשוט בכו שם מצחוק
("יואו איזה שפם בר מצווה!", "שתקי יא שמנה תיראי איזה גבות היו לך!". "יא מכוער עד גיל 10 בלי שיניים?", "לא כי את כמו איזה ארנבת עם שתי שיניים קידמיות") בקיצור, האהבה חגגה שם...
ראינו גם את דוד שלי ז"ל הרבה באלבומים, היינו שלישייה לעניין, "היום לפני 6 שנים הייתה התאונה" נזכרתי, "כן, אני יודע..." מלמל.
"איכס מה זה מה לבשת פה יא מכוערת!" הוא שינה את הנושא כשראה שאני מתחילה להתבאס.
"נו מה אני אעשה זה לא שהייתה לי זכות בחירה כשהייתי קטנה, זה אבא הלביש אותי באותו יום בטח" חזרתי לחייך וניסיתי לחשוב חיובי.
אח"כ חברים של דוד שלי (שמתים עלי) באו ואני ודוד שלי התחלנו עם ההצגות והריבים שלנו, בסוף הוא התעצבן עלי והרים אותי הפוכה והסתובב איתי בכל הבית- רק כי לא הסכמתי ללכת להכין משהו טעים (רבאק יש לו שתי רגליים ושתי ידיים, ברוך ה' הוא לא נכה!)
בזמן הזה אחד החברים שלו חיטט לי בהודעות בווטסאפ וקרא שיחות שלי ושל החבר שלי. תוך שנייה אני, חבר שלי ודוד שלי זינקנו על הפלאפון כאילו מישהו בסכנת חיים (טכנית, זו סכנת חיים.)
הרבה זמן לא היינו ככה, אני ודוד שלי, קרובים כאלה... התגעגעתי לריבים האלה, לירידות אחד על השנייה.
כשאי חושבת על זה, הוא האח הגדול והמעצבן שמעולם לא היה לי (תמיד רציתי אח גדול, אבל לא כזה...)
טוב נו, הוא עשה לי את השבת, אכלתי מלא מלא שוקולדדדדד והייתי כל היום ככה: 
עכשיו אמא עשתה לי גבות אחרי מיליון שנה ואני מרגישה כמו בן אדם חדש!
טוב... הלכתי לחפש עוד שוקולד!
כינוי:
שקוּפה
בבלוג זה
בכל הבלוגים
