untitled

סיפרתי לדוד שלי על המורה המטריד, כי בשיעור שהיה לנו אחרי התקרית ההיא הוא הביט בי כל השיעור, וזה לא היה נעים

דוד שלי התעצבן, הוא צעק עלי על זה שלא אמרתי שום דבר לאף אחד ואז סיפר לאבא שלי...

אבא שלי הלך אתמול למנהלת וסיפר לה על כל זה, אני ישבתי בצד והסתכלתי על הקירות בזמן ששמעו את הצעקות של אבא שלי בכל בניין ההנהלה.

המנהלת התחילה לחקור אותי ולשאול אותי שאלות שבאותו רגע נורא הלחיצו אותי, ולא רציתי לענות לה

ואז חבר שלי הגיע וראה אותנו יושבים שם (העיפו אותו מהכיתה אל המנהלת- כן גם אני בשוק שהוא באמת הלך אליה ולא הביתה) ואמר לי לספר כל מה שסיפרתי לו.

אז סיפרתי, הכל, מההתחלה כשהוא רק הגיע ללמד וחשבתי שהוא סתם מוזר ועד לקטע שהוא השאיר אותי שעה ואמר לי כמה דברים, ולא פספסתי את החלק עם המבטים המטרידים של השיעור יום אחרי זה.

המנהלת לא האמינה בהתחלה. היא אמרה שהוא מורה טוב, שהוא מלמד בעוד 4 בתי ספר ולא התלוננו עליו, שהיא הספיקה להכיר אותו אישית והוא אחלה בן אדם ועוד כל מיני התמרחויות...

אבא שלי התחיל לצעוק ולאיים שיערב את המשטרה, ושהוא רוצה לראות עכשיו את המורה הזה, וגם איים שיעשה לו כל מיני דברים

(כן, ללא ספק ירשתי את זה מאבא שלי, אם מתישהו התלבטתי בקשר לצד שממנו ירשתי את התוקפנות והעצבים, כאן הבנתי שזה בא ממנו)

אחרי שהוא פרק עליה הכל הוא הלך לחדר מורים וחיפש אותו. אני, חבר שלי והמנהלת רצנו אחריו והמנהלת הבטיחה לטפל בעניין הזה (לא, היא לא תטפל, אני בטוחה בזה)

ואבא שלי אמר שאם העניין הזה לא נסגר בכמה ימים הקרובים הוא יערב את המשטרה (שרצה לערב עוד בהתחלה אבל המנהלת ביקשה שלא...)

אני פוחדת, אני לא רוצה את הבלגן הזה, את החקירות האלה, את השאלות המעצבנות האלה.

ועכשיו עם התקופה של המתכונות והבגרויות... מצאתי לי זמן להסתכסך עם מורים, ממש מתאים לי.

כבר לא אופטימית...