untitled

אם היה משהו שדוד שלי לא ידע עלי ולא רציתי שיידע- זה אבוד.

כל מה שנשאר לי לעשות זה לדפוק את הראש בקיר ולנזוף בעצמי שאני מטומטמת שנתתי לו לבדוק בפלאפון שלי דירות ביד 2, כי הוא פתח את האפליקציה של הגוגל ומה הוא ראה? בלוג. מה הוא עשה? כמובן קרא.

אחרי חפיפה קצרה הוא הגיע למסקנה שהבלוג הוא שלי (מן הסתם הזכרתי גם אותו כאן מלא פעמים אז הוא הבין שזו אני)

הוא גילה דברים שהוא לא היה אמור לדעת בינתיים.

ישבנו בקפה קפה לשיחה מביכה (סוג של אותה שיחה שהייתה לי עם אבא שלי).

פתאום הוא בא אליי ביציאה של "מתי חשבת לספר לי ששכבתם?" (כן הוא כמוני- ישר ולעניין...)

בהתחלה הוא היה קשוח כזה, כרגיל, אבל אז הוא התרכך טיפה ואמר שהוא פשוט דואג לי יותר מדי.

אני יודעת שהוא דואג לי יותר מדי, באמת.

הוא סיים את זה ב-"פשוט תדאגי שהחבר שלך לא יתקרב אלי בימים הקרובים, אני צריך לעכל את זה שהוא התעסק איתך"

בסדר, לא כזה סיפור.

בהשוואה לכל השבוע המסוייט שהיה לי- זה הדבר הכי פחות גרוע שקרה לי...

השבעתי אותו לא להיכנס לכאן יותר, אני אמורה להאמין לזה?