untitled

אחרי הבשורה הקשה של הרופא, הייתי בדיכאון, שהתחלף בזעם, ואז גרר להתפרצות על הסביבה (שאני לא מתחרטת עליה כי הם האחראים להתפרצות אז שימותו).

אני לא יכולה לרקוד יותר, מבחינה רפואית המצב שלי לא מאפשר לי לרקוד, לרוץ או להתאמן בשנה-שנתיים הקרובות ואם עדיף אז בכלל.

לפי הפנים שלו הבנתי שאני לא אוהב את מה שהוא מתכוון לומר לי, אבל לא ציפיתי שזאת תהיה המכה.

אי אפשר להפסיק לרקוד ככה סתם אחרי שזה הפך לשגרה שלי, זה.. זה.. זה כמו להוריד לי את הרגליים!

הם לא יכולים לעשות לי את זה, הם לא יכולים.

יש לי בגרות באנגלית היום, אין לי כוח :(