1. כשאמא שלי רואה שאני במחשב ושואלת מה אני עושה, אני לא באמת עושה שיעורים.
2. כשאני אוכלת את השוקולדים מחו"ל שאמא שלי מחביאה (טוב, מנסה להחביא) אני תמיד מאשימה את אחי, להגנתי- הוא גם אוכל אותם, אבל לא את רובם (אני האחות הבכורה, נולדתי ראשונה רק בשביל שאני אוכל לעשות את זה!)
3. כשאחותי רוצה לראות אחת מהתכניות המפגרות שלה בטלוויזיה אני תמיד אומרת לה שאני באמצע ושאני אקליט לה ובסוף לא מקליטה לה (טכנית אני חוסכת לה טיפולים פסיכיאטרים להמשך- ראיתם את התכניות שיש בערוץ הילדים/דיסני/ניקלודיאון?)
4. כששואלים אותי 'מה קורה?' ואני עונה שהכל בסדר - כנראה שרוב הפעמים אני משקרת והכל ממש לא בסדר.
5. יש מקרים שבהם אני מחמיאה למישהי אבל אחרי שהיא הולכת עולים לי בראש כל כך הרבה פגמים שיש בה (אבל הכל מקנאה בריאה 
)
6. אני לא באמת אוהבת את עצמי, אני לא באמת מרוצה מאיך שאני נראית, הפיתוי הזה לוותר על ארוחת צהריים+ערב ועל כל הפינוקים הקטנים הוא גדול, אבל אני יודעת שזה מה שאני צריכה לעשות, אז אני עושה את זה- אבל זה לא אומר שאני אוהבת את זה.
7. היו ימים שהייתי הולכת לישון אצל חבר שלי ואומרת לאבא שלי את המשפט הקבוע 'כן אבא אני ישנה אצל חברה, לא אבא אני לא אצלו, לאמא יש את המספר שלה אם אתה לא סומך עלי אתה מוזמן לעשות לי פאדיחות ולהתקשר אליה' - זה תמיד עבד (גם בפעם ההיא שהוא באמת התקשר).
8. רוב הזמן אני מסתובבת בלי משקפיים- למרות שאני ממש ממש (ממש!) צריכה אותן.
9. אני גרועה בדרכים- ביום שאני אוציא רישיון אני וה-GPS נהפוף ל-BFF.
10. אני גם גרועה בתאריכים, בדר"כ אני לא זוכרת תאריכים חשובים (כמו יום השבוע/חודש/חצי שנה/שנה או וואטאבר-גאדאאאמט מי סופר שבועות?!) והאקסים שלי זכרו וזה היה ממש מביך ("ברור שאני זוכרת שהיום אנחנו 3 חודשים ביחד! כאילו, עוד חודש זה פאקינג 4!") איזה מזל שיום השנה של החבר הנוכחי הוא 1/1 ויום ההולדת שלו זה ה-1/4 - אין ממש מה לזכור כאן 
כינוי:
שקוּפה
בבלוג זה
בכל הבלוגים
