untitled

"את אוהבת כשכואב לך, את תלויה בכאב הזה כי את לא נאחזת בשום דבר אחר, כל בעיה שנקלעת אליה יצאת ממנה לבד רק אחרי שהכאבת לעצמך מספיק. את שומרת את כל השנאה שלך בפנים, את אוגרת הכל ואת על סף התפוצצות ואת לא יכולה להגיד שום דבר אז את פורקת הכל בכאב, בכל דבר טוב שאת עושה את מוצאת מטרה שלילית. את יוצאת לריצות רק כדי לשרוף את עצמך מבפנים, את לא אכלת כי היה בתוכך כל כך הרבה שלא רצית להכניס עוד. את מתעללת בעצמך, את מתעללת בגוף שלך, זה עושה לך טוב כי ככה את פורקת תסכול אבל הגוף שלך לא מחזיק מעמד. את מתעלפת, יש לך כאבי ראש וכאבי בטן, את לא יכולה לרוץ או לרקוד יותר כי הגוף שלך כבר לא עומד בזה, את לא יכולה לעשות שום דבר שאת אוהבת בלי לפגוע בעצמך. האנשים שמסביבך, אלה שאת אוהבת, פוגעים בך ואת לא יכולה לפגוע בהם בחזרה אז את פוגעת בעצמך. תפסיקי להתעלל בעצמך"

...

"אמרתי לך שאני לא צריך לעשות לך ניתוח מצב"

"אני לא מתעללת בעצמי"

"אז מה את עושה?"

"אני לא יודעת"

"תחשבי על זה עד לפגישה הבאה שלנו."

אני שונאת אותו, אבל הוא הפסיכולוג היחיד שהצליח לגרום לי לדבר איתו.

אני עדיין שונאת אותו.