אחרי שנרדמתי אתמול על הסיכומים בהסטוריה ב-22:30 התעוררתי ב-6:00 והתחלתי לחזור על החומר שלמדתי.
אס.אמ.אס מחברה שלי:
"אני פוחדת!"
"גם אני פוחדת, אני מתה מפחד, לא למדתי חלק מהנושאים!"
"טוב נו די אין לך ממה לפחד כולה מתכונת ואנחנו באותו מצב אז אם את נכשלת גם אני, שותפות לכישלון? 
"
"אבל כמה כשלונות אפשר? זה שבר לי את רוח הלחימה כבר... גם מתמטיקה, גם פיזיקה, עכשיו גם הסטוריה? אין מצב!"
"נשארה לך עדיין רוח לחימה? לי לא נשאר כלום, אני רוצה לעבור את ה70, אני!!" (תלמידה של 95+, חשוב לציין)
"כי אני לא מוותרת בקלות, אני כמו ארגון האצ"ל! למרות פעולות השבת השחורה של הבריטים וההוראות של ויצמן להפסיק כל פעולות נגד הבריטים הם לא שיתפו פעולה ופוצצו את מלון המלך דוד בירושלים! יייססססססס 
"
"חחחחח אוי ואבוי... אני נכשלת את מקבלת 100."
"כל עוד יהיה על תנועת המרי אז בכיף 
"
במבחן:
המורה: "מה את מחפשת שעה?!"
אני: "את תנועת המרי..."
המורה: "אין תנועת המרי"
אני: "אז מה אני יעשה?"
המורה: "תעני על הקמת צה"ל או על הסכמי שביתת הנשק עם הערבים"
אני: "אבל לא למדתי על הקמת צה"ל והסכמי שביתת הנשק עם הערבים"
המורה: "זו לא אשמתי 
"
אחרי המבחן:
חברה שלי: "נו אז איך הלך? עשיתי הכל הלך לי מעולה!"
אני: "חירבשתי שאלה שלמה על הקמת צה"ל..."
חברה שלי: "הקמת צה"ל זה קל!"
אני: "זהו... אבדה רוח הלחימה"
חברה שלי: "יום שני בגרות בפיזיקה, לא ממליצה לך לאבד אותה עכשיו."
אני: "תמותי טוב? ביי."
חברה שלי: ""
טוב נו, היה סביר.
פיזיקה- הנה אני באה!!
(
)
כינוי:
שקוּפה
בבלוג זה
בכל הבלוגים
