"גם לך אני אומרת- את רואה שהבית מבולגן תתחילי לסדר ואל תחכי שאני אגיד לך לסדר, אם הם רעבים אז אל תגידי להם לקחת משהו מהארון כי וופלים זה לא אוכל! תלכי ותכיני להם אוכל את אחותם הגדולה!"
"מה זה? למה אני לא מסדרת? אני לא קורעת את התחת שלי כמו איזה סוס עבודה?! את לא יכולה להגיד לי שאני לא עוזרת בבית ושאי לא מבשלת או מנקה כי אחרי שאני לומדת זה הדבר היחיד שאני עושה כדי שלא תתלונני כל הזמן!"
"אל תצעקי עלי!"
כפיות טובה, זה מה שזה.
מגיל 5 את מחנכת אותי שאני צריכה לעזור בבית, שאני צריכה לנקות ולבשל ולעזור לך בבית ובמטבח.
ואני מנסה להיות הילדה הכי טובה שאפשר אז אני מנקה, אני מבשלת, אני אופה, אני מכינה ארוחת שישי וסלטים,
אז בזמן האחרון הנמכתי את הווליום ואני כבר לא מבשלת ארוחות בוקר, צהריים וערב על בסיס קבוע כי יש לי עוד דברים לעשות!!
את לא תגידי לי שאני עצלנית, את לא תגידי לי שאני לא עוזרת, את לא תגידי שאני כפוית טובה
כי בחיים שלי לא ביקשתי ממך שום דבר! הייתי עובדת קשה ומשיגה מה שאני רוצה לבד!
ואני לא רואה אותך עושה ככה איתם,
הוא כבר בן 13 עוד מעט ולא ראיתי אותו שוטף כפית אפילו!
והיא בת 7 וחצי, וחוץ מלהתפנק ולבכות שאבדה לה הבובה או שהיא לא מוצאת את החולצה שהיא הכי אוהבת, היא לא עושה יותר מדי!
נמאס לי להיות שק החבטות של כולם בבית הזה, אתם לא מצליחים לחנך אותם ולהשתלט עליהם אז אתם נטפלים אלי כי אתם יודעים שאני אשתוק ואני אספוג את זה בשקט כי אותי כן לימדתם שצריך לכבד ולהוריד את הראש ולהגיד "כן אבא, כן אמא, סליחה"
אח"כ כשהם מתחצפים ואני מנסה להרגיע אותם ולהשתיק אותם את אומרת לי "אל תתערבי ואל תנסי להיות אמא ואבא שלהם" ואני חוטפת את כל הצעקות, אבל אז כשאת חוזרת הביתה ורואה שהוא הפוך כל אחד מהם בפינה אחרת את אומרת לי "את נותנת להם להרוג אחד את השני ויושבת לך במחשב?!"
מצטערת, קלטתי את הקטע, את עושה את זה כשמשתלם לך. אז אל תגידי לי לא לצעוק! אל תגידי לי לא להתעצבן!
"אני לא אומרת רק לך אני אומרת גם להם!"
"את לא אומרת גם להם! הנה תראי הם יושבים שם ורבים אחד עם השני ואני במקום ללמוד עכשיו צריכה לסדר להם את המיטות ולדאוג שהם מכינים שיעורי בית? חשבתי שאמרת שאני לא אמא שלהם"
למה אמרתם לי לחזור הביתה? על מה התנצלתם?
מה, כל עוד אני עומדת על שתי רגליים ולא מתלוננת שכואב לי או מתעלפת אז הכל בסדר,
רק כשאני מגיעה למצב שאני מאושפזת בבי"ח אתם נזכרים שאני רק ילדה, שאתם אבא ואמא שלי, שאני לא צריכה לעשות הככככל בבית הזה!
אז ההתפרצויות זעם האלה? זה בגללכם
הבכי הזה בלילה? בגללכם
הריבים האלה עם כולם? בגללכם
אבל אני לא יכולה לכעוס, אני הרי חייבת לכם את החיים שלי, אתם הבאתם אותי לעולם המסריח הזה,
אני צריכה לעשות מה שאתם רוצים שאני אעשה, כי ככה זה עובד.
לפחות בינתיים.
כינוי:
שקוּפה
בבלוג זה
בכל הבלוגים
