כל חיי הג'וקים ארבו לי, לא משנה המקום והשעה תמיד כשהייתה תקרית ג'וקים אני נוכחתי באותו הרגע ובאותו המקום.
אז הערב ישבתי לי לתומי על המיטה והמשכתי במרתון "האנטומיה של גריי" כשלפתע קלטתי בזווית העין עצם שחור נוחת על רצפת החדר היפה שלי.
כן, ידעתי מה זה, לא טרחתי להביט אפילו כי ידעתי שהור ענק ושיש לו כנפיים ושהוא מאיים ברמות לא מטורפות.
לא, הפעם לא ברחתי (ולא כי לא רציתי! לא יכולתי כי אם הייתי יורדת מהמיטה הוא היה תוקף אותי לפני שהייתי מספיקה למצמץ)
ואז השיחה הרגילה לפני המאבק ביין אבא שלי לג'וק
אני (צורחת): "אבאאא!!!"
הוא (נבהל): "מה קרה?!?!"
אני (נכנסת לפאניקה): "זה ג'וק! הצילו!!!"
הוא (מתעצבן): "פעם אחת תהרגי את הג'וק במקום להוריד לי את הלב ככה"
אני (בוכה): "אמאלה אמאלה הוא נכנס מתחת למיטה אמאאאאאאאא"
והוא לוקח את ה-K300 ומרסס מתחת למיטה, הג'וק מתעופף החוצה ונוחת על אחד המחושים אחרי כמה שמיניות ממש מרשימות באויר,
אבא שלי מזנק עליו עם נעל הבית והג'וק מתחמק באלגנטיות מעל הראש שלי, אני פולטת צרחה ואבא שלי צועק לי לשתוק ומועך את הג'וק על הרצפה שלי.
הוא: "הנה, היה קשה?"
אני: "אבא אתה הגיבור שלי 
"
הוא: "תנקי כאן..."
אני: "מה זה 'תנקי כאן'?! תעיף את זה מהחדר שלי!!!!!!"
אז אחרי שאבא שלי נתן לי לצפות בג'וק המגעיל הזה מפרפר למוות על הרצפה הוא נכנס עם יאה והעיף אותו מהחלון (וואו אני לא מאחלת לשונאים שלי להיות מתחת לחלון באותו רגע) וצחק עלי שאני ילדה פחדנית והוא לא מבין ממי ירשתי את זה (אני לא פחדנית. זה רק הג'וקים. יותר מידי טראומות) הוא השאיר אותי לבד בחדר, בחושך, עם חלון פתוח כשכל פאקינג ג'וק מעופף מסריח יכול להיכנס לחדר שלי.
הרגע הזה שרואים ג'וק ואז מרגישים כאילו מיליון כאלה הולכים על הגוף שלך? איכס. 
כינוי:
שקוּפה
בבלוג זה
בכל הבלוגים
