untitled

הכל היה טוב, היינו אצלו בדירה, שכבנו במיטה שלו וצפינו בטלוויזיה ואז הפלאפון צלצל.

הוא ענה בקלילות ותוך שנייה מבטו קפא. הוא קפץ מהמיטה, התלבש בזריזות ויצא מהדירה לפני שהספקתי למצמץ.

רצתי אחריו למטה ונכנסתי לרכב שנייה לפני שהוא נסע. הוא נסע מהר, המבט שלו לא היה מרוכז, העיניים שלו האדימו והיה נראה כאילו עוד רגע הוא יתחיל לבכות.

"מה יש? מה קרה?!"

"נו תגיד לי מה קרה אתה מפחיד אותי!"

"תעצור את הרכב! תירגע!"

הוא האט טיפה את הקצב ואמר לי "אמא שלי עברה תאונת דרכים".

הבטתי בו בהלם עם יד על הפה, והוא בינתיים חזר למהירות הקודמת.

המצב לא טוב והוא משתגע

וכשהוא משתגע אני משתגעת

בבקשה אלוהים, תעשה שהכל יהיה בסדר כי לא יכול להיות שככה זה ייגמר ביניהם,

לא יכול להיות שבשיחה האחרונה שלו איתה הוא אמר לה את כל הדברים האלה,

שהוא לא הספיק להגיד לה שהוא מצטער ושזה הכל היה סתם.

אל תיתן לעוד אדם טוב ללכת, בבקשה.

אני ידעתי, אני צריכה תמיד תמיד תמיד לסמוך על האינטואיציות שלי, ידעתי.

אסור לי להגיד שהכל טוב, אף פעם.

לא הגיוני שיהיה יותר מדי טוב.

ידעתי, כוסאמק ידעתי.

אבל למה היא? למה הוא? למה ככה?