untitled

אני לא מצליחה לישון, וכשאני סוף סוף נרדמת אני תמיד אתעורר מסיוטים.

והפתיל שלי נורא קצר, אני לא יודעת אם זה בגלל ההורמונים המזדיינים האלה שמזריקים לי, בגלל מחסור בשעות השינה או שניהם ביחד

אבל זה משגע אותי

אני משתגעת

כולם מתעלמים, כולם מתכחשים למה שקרה

זה נראה כאילו הם אלה שסובלים מ-PTSD ושאני הבן אדם השפוי במשפחה הזאת.

אני לא יכולה לשבת בבית בשקט ולעשות כאילו הכל בסדר, אני רוצה לבכות אני רוצה להתחרפן אני רוצה להתפרק אני רוצה להשתגע

כי אני יודעת שאח"כ זה יעשה  לי טוב, אני יודעת שזה ישחרר אותי

אבל אני לא יכולה!!

ברגע שהם יראו שאני לא בסדר יהיו יותר בעיות.

תמיד הכל קורה על חשבוני.

ואז עוד שואלים למה מכל המשפחה הנורא נורא "נורמאלית" הזאת דווקא לי יש בעיות.

אם הם לא ירכיבו לי בחזרה את הדלת אני שוברת את שלהם, נשבעת.