לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

untitled


No matter what we breed, we still are made of greed

Avatarכינוי:  שקוּפה

בת: 28

Skype:  [email protected] 

תמונה



פרטים נוספים:  אודות הבלוג

הבלוגים הקבועים שלי
קוראים אותי

מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אוקטובר 2013    >>
אבגדהוש
  12345
6789101112
13141516171819
20212223242526
2728293031  

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

10/2013

יצאתי מהבית, לבד, בחושך.


אני יודעת שלא כתבתי את זה במפורש כאן בבלוג, אבל אני בטוחה שדיי הרבה הבינו במה מדובר לפי כל המיילים שנשלחו...

אז כן, מאז יש לי פחד לצאת מהבית לבד, במיוחד בחושך, אבל היום לא הייתה לי ברירה.

 

אחי הקטן יצא בצהריים מהבית והודיע לאחותי הקטנה רק שהוא יוצא עם חברים והוא יחזור בערב, ושכח את הפלאפון בבית.

8 בערב והוא עדיין לא הגיע.

אמא שלי מתה מדאגה כי "אלוהים יודע עם מי אח שלך מסתובב!"

ואבא שלי מתחיל להתהלך בכל הבית ולאיים "אני אהרוג אותו, אם הוא לא יחזור אני אהרוג אותו, ואם הוא יחזור אני אהרוג אותו! אוחחח אני הולך להרוג אותו!" (אין לו אוצר מילים עשיר כשהוא עצבני)

 

אני רגילה להיעלמויות של אחי הקטן, בדר"כ האינטואיציות שלי ונרא מדוייקות והוא באיזה תסבוכת או ריב עם מישהו בשכונה.

אז שוב הרגשתי את התחושה הזאת בבטן, משהו שאמר לי שאני צריכה לצאת ולחפש אותו.

ההורים שלי יצאו לסיבוב ברכב ואני נעלתי נעליים ויצאתי רבע שעה אחריהם,

עברתי בכל הפיצריות בעיר, חוץ מאחת, ובאף אחת מהן הוא לא היה.

נעמדתתי באמצע הדרך ונלחמתי ביני לבין עצמי,

מצד אחד לא הייתי מסוגלת להתקרב פציריה ההיא, בשביל להגיע אליה אני צריכה לעבור דרך אותו מקום

אבל מצד שני חשבתי על זה שאני צריכה לחפש את אחי כי אם לא נביא אותו בעצמנו הוא כנראה לא יחזור הביתה בקרוב, אם בכלל.

אז התחלתי ללכת לאותו כיוון, נזכרת באותו ערב שהלכתי בדרך ההיא ומנסה לחשוב על דברים אחרים ולא מצליחה.

פחדתי כל כך להתקדם עוד אז התחלתי לצעוק בשם שלו למקרה שהוא ישמע, ובאותו רגע הרגשתי את אותו תסכול כשצעקתי אז ואף אחד לא שמע.

 

המשכתי להתקדם, ובכל פעם שאנשים עברו ליידי הייתי מתכווצת ותופסת מרחק ברדיוס של כמה סנטימטרים טובים, עד שראיתי את המטומטם הזה באופק.

התקדמתי אליו במהירות (לא יודעת אם בגלל שסוףסוף מצאתי אותו או אם בגלל שפחדתי להיות עוד שנייה אחת לבד)

והדבר הראשון שעשיתי היה לתפוס אותו ולהעיף לו סטירה.

טעיתי? צדקתי? לא יודעת.

גרם לי להרגיש טיפה יותר טוב? רק טיפה.

גרם לו להרגיש טוב? לא כל כך...

 

רק אחר כך שמתי לב שהוא היה עם חבר וכמה בנות, וכנראה הרסתי לו עכשיו את המוניטין או וואט אבר

אבל זאת לא סיבה לצעוק "אני שונא אותך תמותי כבר", ללכת משם ולהשאיר אותי במקום הזה לבד.

אני אשכרה רדפתי אחריו כי פחדתי.

 

ילד מטומטם, מכל הפיצריות בעיר בחרת דווקא את זאת?!

אם התקדמתי כמה צעדים קדימה, ללכת לשם גרם לי לחזור מספר צעדים כפול אחורה.

אי אפשר להגיד שהסטירה הזאת לא הגיעה לו!

נכתב על ידי שקוּפה , 14/10/2013 21:05  
8 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט




13,646
הבלוג משוייך לקטגוריות: יחסים ואהבה , צבא , 18 עד 21
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לשקוּפה אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על שקוּפה ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)