untitled

הסיוטים חזרו, חלמתי על זה שוב בלילה... קמתי צורחת, ובכיתי.

והייתי אצלו והוא נבהל והתרחקתי ממנו ולא נתתי לו לגעת בי כשהוא התקרב לחבק ולהרגיע אותי

בסוף נתתי לו להתקרב, והוא הצליח להרגיע אותי קצת באותו הרגע, אבל לא באמת

אני מיואשת

נמאס לי להיזכר בזה

נמאס לי להרגיש כאילו אני חווה את הכל מחדש

אני רואה את עצמי, משותקת, ומרגישה שכואב לי

ואז אני עוד יותר כועסת על עצמי

קשה לי

ואני מתחילה להתפרק

ואני מרגישה את המחנק בגרון

ואת הצריבה בעיניים

ואני מתאפקת

אני לא רוצה לבכות על זה שוב

לא מגיע לי לבכות על זה שוב

אבל זה חזק ממני

וקשה לי

וכואב לי

ורע לי

ואני לא חושבת שאני יכולה לעמוד בזה 

לא שוב.