ידיד נורא טוב שלי (שהיה בינינו הרבה מתח פעם, והוא החבר הכי טוב של חבר שלי, והוא היה עד לא מזמן חבר שלי חברה טובה שלי) ואני נורא התקרבנו.
מצאתי את עצמי מדברת איתו מלא בימים האחרונים, הוא התקשר אליי באמצע הלילה שיכור כשאיזה בחורה ישנה ליידו ואמר שהוא לא יודע מה הוא עושה והוא לא יודע עם מי לדבר, ושאני אף פעם לא שפטתי אותו לא משנה כמה דפוק הוא היה ושרק אני אוכל להבין אותו.
דיברנו הרבה, נפגשנו גם השבוע דיי הרבה יחסית לפעם.
חברה שלי (להלן "האקסית") עשתה לי סצנה, וגם החבר שלי אמר משהו על זה שהקירבה הזאת לא מוצאת חן בעיניו.
הידיד ישר דיבר עם החבר ואמר לו שזה בכלל לא ככה וזה לא יקרה
אבל כולם יודעים שהיה בינינו משהו פעם, כולם יודעים שהוא אהב אותי
וכששאלתי אותו אתמול הוא אמר שזה בכלל לא ככה כבר
ואני מאמינה לו, למדתי להכיר אותו.
אבל הספק הזה הורג אותי, כולם אומרים שהקרבה הזאת מוזרה, ושאם הוא פנה דווקא אליי אז סימן שיש לזה סיבה.
אני יודעת שלא משנה מה הוא מרגיש- זה לא הדדי
אבל אני כל כך מקווה שהוא לא מרגיש כלום והם טועים.
חברה שאלה אותי אתמול "אם הוא לא היה לוקח צעד אחורה באותה תקופה, במי מהם היית בוחרת?"
"אני לא יודעת... נכון לאותה תקופה כן היו לי רגשות אליו, אבל זה שהוא לקח צעד אחורה היה הדבר הכי טוב שקרה לי.
אם הוא לא היה עושה את זה... לא יודעת מה היה קורה"
איך אני שונאת את זה שאנשים לא מבינים שיש דבר כזה 'רק ידידים'.
כינוי:
שקוּפה
בבלוג זה
בכל הבלוגים
