untitled

אני חושבת שאני על סף התמוטטות עצבים.

כבר כמה ימים אני כמו פצצת זמן מתקתקת בבית, כל מילה קטנה מוציאה אותי מהדעת,

מצבי הרוח שלי קיצוניים, אני רגשנית מהרגיל, אני מאבדת שליטה, יש לי התפרצויות זעם,

בכיתי אתמול מאיזה קטע באיזה סדרה מצוירת של אחותי הקטנה (כלבלב קטן שהלך לבד ברחוב), ראיתי איזה סרט וברקע היה שיר שגרם לי לדמוע, אחותי הקטנה התחצפה אלי בבוקר וצעקתי עליה (ממש חזק) ואז קרה עם אחי אותו הדבר.

(נראיתי ככה:  , נשבעת)

וגם חברה שלא ראיתי חודש אמרה לי שהשמנתי קצת ומאז אין לי תיאבון.

ולא רק שלא היה לי תיאבון, אחי גם ראה 'האח הגדול' ושמעתי את הטבעונית מתלהמת ובוכה על כל הפרות שמפרידים מהתינוקות שלהן והשחיטות וכל זה

והתעצבנתי עוד יותר.

כי אני למשל שונאת לעשן ואני שונאת שאנשים מעשנים ואני נורא בעד שיפסיקו לייצר סיגריות ושאנשים יפסיקו לעשן ולהרוג את עצמם.

אבל אני לא עוברת בן אדם בו אדם ואומרת לו 'אתה הורג את עצמך, זה לא בריא, אתה מעשן ולא מספיק שאתה מכניס רעל לגוף של עצמך אתה גם מפזר את הרעל הזה מסביב לאנשים שליידך והם אנשים שלא עישנו בחיים שלהם אבל הריאות שלהם ייראו כמו שלך בעוד כמה שנים כי הם מעשנים פסיביים'

אני שותקת. אני לא מעשנת ואני דואגת שהחברים שליידי שלא מעשנים לא יתחילו לעשן.

אזזזז שגםםםם היא תסתוםםם את הפה שלה ולא תתעסק בצלחת שלי

כי יש אנשים שמזה הם חיים.

אני לא אוכלת יותר מדי פירות וירקות או מוצרי חלב ובשר זה המזון הבסיסי והעיקרי שלי

ואני לא מתכוונת להפסיק לאכול בשר כי מישהי מטיפה לי מוסר מהטלוויזיה שלאכול בשר זה רצח.

ואני רותחת מזה שהיא מנצלת את המסך שהיא קיבלה כדי להטיף. היא יכולה לא לשבת על ספות מעור ולא לאכול בשר/חלב ומוצריו, אבל היא לא יכולה לשבת מול המצלמה 24/7 ולנצל אנשים שהמצפון שלהם מעיק עליהם ולהגיד להם שהפרות שאנחנו אוכלים הופרדו מהאימהות שלהן או לספר איך הן בכו או להגיד איך שוחטים אותן.

זה הטבע.

גם אם אנחנו מתערבים, ככה או ככה הן היו מתות, ככה או ככה הן היו ניצודות, לא משנה אם הן היו נאכלות בידי אריה או בידי האדם.

נמאס לי מכל התייפייפות הנפש הזאת,

אם היא לא רוצה לאכול חיות שלא תאכל אותן, אם היא לא רוצה לשבת על העור שלהן שלא תשב ואם היא לא רוצה ללבוש את העור שלהן שלא תלבש.

אני לא פחות טובה ממנה, כי אני לא לובשת עור, ואין לי בבית ספות מעור, ואני נגד התעללות בבעלי חיים ואני נגד הרדמת כלבים.

כמו שאני אוכלת בשר, ככה היא מעשנת.

אבל היא מטיפה לכל מגדל פרות, לכל אוכל פרות, ולכל אחד שאיכשהו קשור בעקיפין או לא לפגיעה בבעלי חיים ואני לעומתה לא יושבת לבן אדם על הראש וצועקת לו 'תפסיקקק לעשןןן'

והיום לא אכלתי כל היום בשר כי כל מה שהיא אמרה מהדהד לי במוח

אבל מצד שני אני מדמיינת את האנטריקוט במקפיא קורץ לי ומתחנן שאני אוכל אותו.

אז שיירגעו כל הצמחונים/טבעונים ויפסיקו להתערב לי בצלחת.

אין לי בעיה שיפגינו, אין לי בעיה שיביעו את הדעות שלהם, אבל שלא ייכפו את זה על אנשים אחרים.

וזאת רק דוגמא, יש גם דתיים/חוזרים בתשובה שמנסים לכפות עלינו את הדת.

וזה מחרפן אותי

מחרפן אותי שלהם יש את החופש לבחור במה שטוב להם, בדרך שלהם, אבל הם מתערבים בחופש שלי ומנצלים את המצפון שלי בשביל לגרום לי להפסיק לאכול בשר או להרגיש רע עם זה שאני רואה טלוויזיה/נוסעת בשבת או מהפרימיטיביים שמסתכלים לי על החולצה ועל המכנסיים ולמרות שהם לא חשופים הן מעזים לקרוא לזה פריצות.

אז יודעים מה? אולייייי, אולי ביום שבו כל האנשים בעולם יפסיקו לעשן אני אפסיק לאכול בשר.

בחייאת רבאק

תחיו ותתנו לחיות.

ועכשיו, חזר לי התיאבון, אני הולכת להכין לי סטייק. או אפילו שניים.