אני
לא עומדת בזה, לא עומדת בזה יותר. נשבר לי
דווקא
עכשיו כשיש לי כזה סלט בראש ויש לי כל כך הרבה דברים לצעוק וכל כך הרבה רעל להוציא
המילים נעלמות. אין לי אין לי אין לי מה להגיד
אני
כל כך קרובה לשלב שבו אני מאבדת שליטה ואני לא רוצה להגיע לשלב הזה
ואני
נלחמת
אני
מכריחה את עצמי להפסיק לחשוב ככה
אני
מכריחה את עצמי לחשוב על הדברים הטובים
אבל
בכל פעם אני מוצאת פחות דברים טובים
היום
למשל, לא היה שום דבר, שום דבר.
מהבוקר
אני רק רוצה לבכות, לצרוח, להרביץ, לברוח, לרצוח, למות, הכללללל
פתאום
כל מי שהיה כזה קרוב הפך להיות כל כך רחוק
פתאום
כל מי שאי פעם עשה לי רק טוב גורם לי לעבור את הימים הכי רעים שלי
אני
באמת מרגישה שבכל יום שאני עוברת אני מאבדת את השפיות שלי יותר
אני
מרגישה כאילו קשרו לי את הידיים ואת הרגליים, שסתמו לי את הפה, שמצליפים בי עם שוט,
שחורטים עלי עם חתיכות זכוכית, שצורבים לי את העור עם ברזל חם, שכל הגוף שלי נשרף
מבפנים
כזה
כאב אני מרגישה
כאב
שהרגשתי אולי פעמיים בחיים, 2 נקודות מפנה ששינו אותי מקצה אל קצה
ואני
לא מבינה למה
אני
לא מבינה איך
איך
אני תמיד נותנת לזה לקרות
איך
אני נותנת לאנשים לשבור אותי
איך
אני מרשה לעצמי לאבד שליטה
איךךךךך
אני מגיעה למצב שאפילו לבכות אני לא מצליחה, שהכל אגור בפנים ואני רק מחכה למכת
המחץ, שהכל יתפוצץ, שאני אאבד את זה לגמרי ואני לא אשלוט בעצמי יותר.
אין
לי כוחות יותר
אז
מה אם אני אמרתי את זה אולי 800 פעם בימים האחרונים
באמת
אין לי כוח יותר
אני
לא סובלת את ההרגשה הזאת, את הכאב הזה, אני לא יכולה להמשיך לסבול יותר
לא
מגיע לי
באמת
שאם יש דבר אחד שאני יכולה להגיד על עצמי בלב שלם זה שלא מגיע לי.
כינוי:
שקוּפה
בבלוג זה
בכל הבלוגים
