"חצופה מי את בכלל שתדברי אלי ככה, רואים
שלא חינכו אותך ולא העיפו לך כמה סטירות שהיית צריכה לקבל"
"בן אדם מגעיל, אותי חינכו כמו שצריך לא
במכות כמוך יא..-, אוח אני לא מאמינה שאתה סבא שלי"
"כנראה לא חינכו אותך מספיק כי את לא
יודעת לתת כבוד למבוגר ועוד לסבא שלך ילדה מטומטמת"
"אל תקרא לי מטומטמת, אל תפנה אלי בכלל, אל
תתקרב אלי יותר, אתה בן אדם דוחה אלים ורודף כסף זה מה שאתה!"
"תדברי אלי יפה"
"לא מגיע לך שידברו אליך יפה, כי אתה חרא
של בן אדם! אתה חרא של אבא וחרא של סבא ואם אתה מדבר איתי ככה אני ידבר אליך כאילו
אתה הכלב שלי, ככה זה יהיה מעכשיו!"
"אני אעיף לך סטירה עוד שנייה אני אראה
לך מה זה לדבר אלי ככה, אבא של לא מדבר אלי ככה"
"כי אבא שלי חושב שעוד נשארה בך טיפה של
אנושיות אבל אתה בן אדם מסריח ונמאס לי להתנהג כאילו הכל בסדר, אתה לא תרים יד על
אף אחד כשאני כאן!"
"היה יותר טוב כשלא היית כאן"
"תאמין לי שאני יודעת את זה!"
איכס, זה סבא שלי, הבן אדם המגעיל הזה.
מה הוא חושב את עצמו שהוא ככה מרים יד על אחי
הקטן? מה הוא חושב לעצמו בכלל כשהוא צועק ככה ומקלל ככה? בן אדם מסריח.
ובסוף מה? אני יאכל צעקות מאבא שלי שאני מתחצפת ומדברת לא יפה, אם הוא היה שומע את המילים שלו...
אוחחחח אני כל כך קרובה לפגוע בו פיזית ואני מחזיקה את עצמי שלא לאבד שליטה.
היה לי יום נחמד ואין הרבה ימים כאלה! אז אני מקדישה ליום הזה זמן לפוסט במחשבה על הדברים הטובים שקרו היום.
- הבגרות בהסטוריה ב' הייתה ממש נחמדה בהתחשב בזה שכמעט ולא למדתי אליה, בכללי כל התשובות שלי נכונות אז אני רק מקווה שביססתי כמו שצריך ופירטתי מספיק (למה כולם ביקשו עוד מחברת ולי נשאר דף שלם?!)
- כשחזרתי הביתה מצאתי את האחים הקטנים שלי שיצאו לחופש הגדול והמזוויע שלהם (חופש בשבילם=לא חופש בשבילי) והם ישבו על הספה, ראו טלוויזיה ושיחקו כל אחד באייפד/טאבלט שלו/ה (מפונקים, בגיל שלהם בקושי היה לי פלאפון).
- התקשרתי לאמא שלי לצרוח לה באוזן שהיא לא תצטרך יותר לבחון אותי על הפעולות שנקטו הנאצים ולא לשמוע יותר את השם 'היטלר' בבית עד שאחי יגיע לכיתה יא'. אחרי כל השמחה והאושר היא סיפרה לי שהשכנים ממול נסעו לאילת ובזמן הזה מדבירים להם בבית, ואמא שלי כמובן אדם כל כך טוב ורחום אז היא הציעה שהחייל (המאוד חתיך שלא ייסע איתם לאילת כי הוא בצבא) יישן אצלינו בינתיים. מיותר להגיד שממש ממש התלהבתי!
- חבר שלי התקשר ולא הבין למה אני ממש מתעקשת לישון בבית היום, וכשהוא הבין- הוא הגיב בהתאם. משום מה ממש אהבתי את זה, כי מי לא אוהב אקסטרה תשומת לב? רק צריך שגם הוא יבוא אלי הביתה וכל שאר המשפחה תלך ואני מסודרת לשארית הערב (והנה המחשבות המלוכלכות שלי מתעוררות כרגיל כשהשמש שוקעת...)
- נחתי היום, באמת נחתי! טוב, אם לא נחשיב את העניין שהתפוצץ צינור מים בבית והייתי צריכה לנקות ולשטוף את כל הבית ואחרי זה גם לבשל, להפעיל מכונה, לתלות+לקפל כביסה. אבל בהשוואה ללימודים זה באמת נחשב למנוחה! באמת!
משום מה אני ממש אופטימית היום! ואני אוהבת את זה! מתה על זה!
אז לפני שאני אמצא משהו להתבכיין עליו (כבר מצאתי אני ממש מתאפקת לא לכתוב אותו) אני אסיים כאן.
עכשיו אני רק צריכה לראות חייל יוצא מהמקלחת בבית שלי ואני הולכת לישון עם חיוך על הפנים
כינוי:
שקוּפה
בבלוג זה
בכל הבלוגים
