untitled

מהרגע שיצאתי מהדירה שלו, ועמדתי בחדר מדרגות מנסה לעכל את מה שעשיתי, הרגשתי חור 

חור בבטן, חור בלב, חור בראש, חורים בכל מקום

כאילו משהו לא בסדר, משהו לא טוב, משהו חסר

אבל חשבתי לעצמי ובאותו רגע ידעתי שאני צריכה להיות קצת לבד

עם כל יום שעבר אני קולטת עד כמה הוא היה משמעותי בחיים שלי

השיחה שלו שהעירה אותי כל בוקר ועשתה לי מצב רוח טוב למרות שהייתי כל כך עייפה,

האסאמאסים המפגרים שהוא היה שולח לי כשהייתי באמצע שיעור,

סופ"שים שלמים שהיינו סגורים אצלו בדירה ולא היינו רואים עולם.

אמצע הלילה, כולם בסטלה, פתאום אחד החברים שלו אומר לי "את יודעת, אם היה לך זין היית הגבר האולטימטיבי"

"וואי תודה, כל אישה רוצה להרגיש ככה."

"זאת הייתה צריכה להיות מחמאה..."

"עזוב, יפה לך שותק..."

ואז התעוררתי מבוהלת באמצע הלילה וחבר שלי חשב ששוב חזרו לי הסיוטים

ולא ממש התחשק לי לספר לו על החלום המטריד הזה

אבל הוא נורא נבהל כשהתעוררתי ככה, אז סיפרתי לו.

"וואו..."

"ידעתי שלא הייתי צריכה לספר לך."

אתמול גם באו קרובי משפחה של ההורים לארוחת שישי ואמא שלי אמרה לי להזמין אותו

(לא אמא, כי אם לא היית אומרת לי את זה אז הייתי משאירה אותו להירקב לבד ורעב בבית שלו)

הם ממש התלהבו ממנו, ואז כמו בסרטים נחנקתי מהקולה ששתיתי כשבת דודה של אבא שלי אמרה לי "תתחתני איתו" 

הוא צחק עלי.

עוד מעט פורים ואין לי מושגגגג למה להתחפש

חשבתי על קאטוומן או עוד סוגים של גיבורות-על, אבל אני לא סגורה על זה

ואני צריכה רעיונות לתחפושת כי חברה מפגרת שלי רשמה אותי לתחרות תחפושות ושכנעה אותי לא למחוק את עצמי מהרשימה

והנשף עו פחות משבועיים ואין לי תחפושתתתתתת

עזרה בבקשה?

אה ומחר גם יש לי מבחן במתמטיקה ולא ממש למדתי, השתדלתי האמת, והוא גם עזר לי קצת בנושאים שאני חלשה בהם

(אני שונאת את העובדה שהוא יותר חכם ממני, זה פוגע באגו הענק שלי.)

ובגלל שניסיתי להתחמק מללמוד למבחן שמתי MTV ברקע וקלטתי שכל חצי שעה משמיעים את midnight memories של וואן דיירקשן 

ולא יכולתי שלא לשים לב לזה שפתאוםםםם כולם שם נהיו דיי חתיכים, גם מקודם הם לא נראו רע, אבל פתאום הם נראים בוגרים יותר.

וגם השיר של שאקירה וריהאנה התנגן איזה 6 פעמים ב5 שעות האחרונות.

כן אשכרה ספרתי כי זה חלום שלי לדעת להזיז את התחת כמו שאקירה

אני שוקלת להפסיק ללמוד ולצאת לאנשהו 

אבל אני חרשנית מדי בשביל לעזוב את המחברות והספרים לפני שאני מרגישה שנתתי את הכל.

אז...

שאקירה בפעם האחרונה ולחרוש עד המוותתתתת

לפני כמה שנים הוא זרק אותי, כי הוא עבר לעיר אחרת, התרחקנו, זה לא היה כמו פעם, הוא נדלק על מישהי אחרת.

הרגע הזה שהוא נפרד ממני היה הטיימינג הכי גרוע בעולם, באותו יום קרו כל כך הרבה דברים

כל האנשים הכי חשובים לי נעלמו ביום אחד

הייתי לבד

ובאותו חודש עשיתי כל כך הרבה שטויות שאני מתחרטת עליהן עכשיו.

לא היה לי תיאבון אז לא אכלתי, ידעתי שזה לא בסדר אבל לא היה לי איכפת

לא רציתי ללכת לבית ספר אז לא הלכתי, הרבה נכשלים היו לי באותה שנה

רציתי לחתוך, אז חתכתי

רציתי להקיא, הקאתי

הרגשתי לבד, רציתי תשומת לב, אז הייתי פוגעת בעצמי

הייתי יוצאת מהבית וחוזרת יומיים אחרי עם הרבה פציעות, וסימנים כחולים

כי הייתי רצה, נופלת, חותכת

השתגעתי

הייתי לבד

יום אחד הכל פשוט התחיל להסתדר,

המשקל הראה מספר שניחם את אמא ואבא, החברים חזרו לאט

אדם אחד ספציפי שגם השאיר אותי לבד ברגעים האלה, חזר ותמך בי

הוא הוציא אותי מזה

הוא נתן לי תקווה

הוא גרם לי לאהוב את עצמי בזה שהוא אהב אותי

הוא אמר לי לאכול אז אכלתי

הוא אמר לי להפסיק לחתוך אז הפסקתי

הוא אמר לי לקחת את עצמי בידיים, ולקחתי.

ואז הוא חזר, כי הוא התגעגע, כי הוא מצטער, כי הוא היה דפוק וכי הוא אוהב אותי יותר מדי בשביל לוותר על מה שהיה בינינו.

קיללתי אותו, הרבצתי לו, פרקתי עליו את כל הזמן הזה ששמרתי הכל בפנים ופגעתי בעצמי במקום להוציא עליו.

הוא ביקש סליחה, אז סלחתי. לא חזרנו, אבל המשכנו לדבר.

הנוכחות שלו כאן בכל פעם שבא לבקר העיקה, בלבלה אותי, שיגעה אותי

לא רציתי לראות אותו כי כל כך כעסתי, אבל הוא משתדל

הוא מנסה לפצות על מה שקרה.

אותו אחד שהיה איתי אמר לי שהוא יפגע בי שוב, לא משנה אם אנחנו ביחד או לא אסור לי להתקרב אליו שוב.

לא רציתי להקשיב לו אז רבנו, ונפרדנו

ואז הבן זונה הזה ניצל את ההזדמנות וניסה להתקרב, ואז הוא שוב הלך

ושוב חזר

ושוב הלך

ושוב חזר

ושוב הלך.

ונמאס לי, הוא שיגע אותי

אז אותו אחד הלך אליו בלי שידעתי, איים עליו, היה אלים, ואז הוא נעלם

הוא שמר עלי

שהוא לא יתקרב אלי יותר

הוא היה כאן, למרות שפגעתי בו והעדפתי את השני

הוא עדיין כאן, למרות שאותו בן זונה לא מפסיק לשגע אותי עד היום

אני כבר לא אוהבת אותו, אבל אני גם לא שונאת אותו

הוא תמיד שיגע אותי, והוא ימשיך לשגע אותי

ועכשיו הוא חזר לכאן, לתמיד, והוא גר קרוב לשכונה שלי

והוא לא מרפה, הוא ממשיך לקרוא לי בבוקר כשאני הולכת לבית ספר

הוא הולך אחריי כשאני משנה כיוון ומגבירה את המהירות

עכשיו יותר מתמיד אני צריכה לסבול אותו, ולהתרגל לנוכחות שלו כאן

אבל לא בא לי

לא בא לי להסתכל עליו ולהיזכר בפעם

אני אהיה נוראית אם אני אגיד שאני רוצה שהוא ימות אם צריך, רק כדי להפסיק לראות אותו?

כן, כנראה

אני נוראית.

היה לי יום נחמד ואין הרבה ימים כאלה! אז אני מקדישה ליום הזה זמן לפוסט במחשבה על הדברים הטובים שקרו היום.

- הבגרות בהסטוריה ב' הייתה ממש נחמדה בהתחשב בזה שכמעט ולא למדתי אליה, בכללי כל התשובות שלי נכונות אז אני רק מקווה שביססתי כמו שצריך ופירטתי מספיק (למה כולם ביקשו עוד מחברת ולי נשאר דף שלם?!)

- כשחזרתי הביתה מצאתי את האחים הקטנים שלי שיצאו לחופש הגדול והמזוויע שלהם (חופש בשבילם=לא חופש בשבילי) והם ישבו על הספה, ראו טלוויזיה ושיחקו כל אחד באייפד/טאבלט שלו/ה (מפונקים, בגיל שלהם בקושי היה לי פלאפון).

- התקשרתי לאמא שלי לצרוח לה באוזן שהיא לא תצטרך יותר לבחון אותי על הפעולות שנקטו הנאצים ולא לשמוע יותר את השם 'היטלר' בבית עד שאחי יגיע לכיתה יא'. אחרי כל השמחה והאושר היא סיפרה לי שהשכנים ממול נסעו לאילת ובזמן הזה מדבירים להם בבית, ואמא שלי כמובן אדם כל כך טוב ורחום אז היא הציעה שהחייל (המאוד חתיך שלא ייסע איתם לאילת כי הוא בצבא) יישן אצלינו בינתיים. מיותר להגיד שממש ממש התלהבתי!

- חבר שלי התקשר ולא הבין למה אני ממש מתעקשת לישון בבית היום, וכשהוא הבין- הוא הגיב בהתאם. משום מה ממש אהבתי את זה, כי מי לא אוהב אקסטרה תשומת לב? רק צריך שגם הוא יבוא אלי הביתה וכל שאר המשפחה תלך ואני מסודרת לשארית הערב (והנה המחשבות המלוכלכות שלי מתעוררות כרגיל כשהשמש שוקעת...)

- נחתי היום, באמת נחתי! טוב, אם לא נחשיב את העניין שהתפוצץ צינור מים בבית והייתי צריכה לנקות ולשטוף את כל הבית ואחרי זה גם לבשל, להפעיל מכונה, לתלות+לקפל כביסה. אבל בהשוואה ללימודים זה באמת נחשב למנוחה! באמת!

משום מה אני ממש אופטימית היום! ואני אוהבת את זה! מתה על זה!

אז לפני שאני אמצא משהו להתבכיין עליו (כבר מצאתי אני ממש מתאפקת לא לכתוב אותו) אני אסיים כאן.

עכשיו אני רק צריכה לראות חייל יוצא מהמקלחת בבית שלי ואני הולכת לישון עם חיוך על הפנים