untitled

אני מהאנשים האלה שישקיעו וישקיעו וישקיעו עד שתצא להם הנשמה, ובסוף תמיד יקבלו יריקה לפרצוף.

פעם קודמת הייתי אופטימית, אמרתי שיהיה טוב, שהכל ילך מעולה, ושוב- יריקה לפרצוף.

לפחות הפעם לא התאכזבתי. הפעם באתי בידיעה של 'יהיה חרא' והיה חרא.

"תהיי אופטימית!"

"אם אני אהיה אופטימית אני אהרוס לכולם."

אני למדתי את הלקח שלי מכל זה, לא להשקיע יותר.

כי עם כל ההשקעה, עם כל האנרגיות, עם כל הויתורים בדרך- למרות הכל אני תמיד אפול.

זאת אני, וזה הגורל שלי- ליפול.

אבל אני משלימה איתו, אני מנסה לראות את הרע בצד הטוב ביותר.

רגעי פיצול:

לא הלך טוב? -לא נורא, לפחות זה נגמר.

מה נגמר? יש שנה הבאה חורף!- אז עד מועד החורף זה נגמר.

ככה אמרת על מועד א', חכי שכולם יקבלו ציונים טובים ורק את 20- לא מעניין אותי, בלה בלה בלה לא רוצה לחשוב על זה.

אז על מה תחשבי אם לא על זה?- על זה שעוד פחות משבוע אני באילת!!

(מעניין מה יקרה באילת)- סתמי ואל תפתחי פה לשטן!

(מאוחר מידי.)- אויש אני שונאת אותך.

עוד 6 ימים אילת

(עוד 10 ימים קורס פסיכומטרי.) - עדיין שונאת אותך.

אחד מהשירים היחידים שיגרמו לי לעצום עיניים ולהיות בשקט.

היה לי יום נחמד ואין הרבה ימים כאלה! אז אני מקדישה ליום הזה זמן לפוסט במחשבה על הדברים הטובים שקרו היום.

- הבגרות בהסטוריה ב' הייתה ממש נחמדה בהתחשב בזה שכמעט ולא למדתי אליה, בכללי כל התשובות שלי נכונות אז אני רק מקווה שביססתי כמו שצריך ופירטתי מספיק (למה כולם ביקשו עוד מחברת ולי נשאר דף שלם?!)

- כשחזרתי הביתה מצאתי את האחים הקטנים שלי שיצאו לחופש הגדול והמזוויע שלהם (חופש בשבילם=לא חופש בשבילי) והם ישבו על הספה, ראו טלוויזיה ושיחקו כל אחד באייפד/טאבלט שלו/ה (מפונקים, בגיל שלהם בקושי היה לי פלאפון).

- התקשרתי לאמא שלי לצרוח לה באוזן שהיא לא תצטרך יותר לבחון אותי על הפעולות שנקטו הנאצים ולא לשמוע יותר את השם 'היטלר' בבית עד שאחי יגיע לכיתה יא'. אחרי כל השמחה והאושר היא סיפרה לי שהשכנים ממול נסעו לאילת ובזמן הזה מדבירים להם בבית, ואמא שלי כמובן אדם כל כך טוב ורחום אז היא הציעה שהחייל (המאוד חתיך שלא ייסע איתם לאילת כי הוא בצבא) יישן אצלינו בינתיים. מיותר להגיד שממש ממש התלהבתי!

- חבר שלי התקשר ולא הבין למה אני ממש מתעקשת לישון בבית היום, וכשהוא הבין- הוא הגיב בהתאם. משום מה ממש אהבתי את זה, כי מי לא אוהב אקסטרה תשומת לב? רק צריך שגם הוא יבוא אלי הביתה וכל שאר המשפחה תלך ואני מסודרת לשארית הערב (והנה המחשבות המלוכלכות שלי מתעוררות כרגיל כשהשמש שוקעת...)

- נחתי היום, באמת נחתי! טוב, אם לא נחשיב את העניין שהתפוצץ צינור מים בבית והייתי צריכה לנקות ולשטוף את כל הבית ואחרי זה גם לבשל, להפעיל מכונה, לתלות+לקפל כביסה. אבל בהשוואה ללימודים זה באמת נחשב למנוחה! באמת!

משום מה אני ממש אופטימית היום! ואני אוהבת את זה! מתה על זה!

אז לפני שאני אמצא משהו להתבכיין עליו (כבר מצאתי אני ממש מתאפקת לא לכתוב אותו) אני אסיים כאן.

עכשיו אני רק צריכה לראות חייל יוצא מהמקלחת בבית שלי ואני הולכת לישון עם חיוך על הפנים 

אחרי שנרדמתי אתמול על הסיכומים בהסטוריה ב-22:30 התעוררתי ב-6:00 והתחלתי לחזור על החומר שלמדתי.

אס.אמ.אס מחברה שלי:

"אני פוחדת!"

"גם אני פוחדת, אני מתה מפחד, לא למדתי חלק מהנושאים!"

"טוב נו די אין לך ממה לפחד כולה מתכונת ואנחנו באותו מצב אז אם את נכשלת גם אני, שותפות לכישלון? "

"אבל כמה כשלונות אפשר? זה שבר לי את רוח הלחימה כבר... גם מתמטיקה, גם פיזיקה, עכשיו גם הסטוריה? אין מצב!"

"נשארה לך עדיין רוח לחימה? לי לא נשאר כלום, אני רוצה לעבור את ה70, אני!!" (תלמידה של 95+, חשוב לציין)

"כי אני לא מוותרת בקלות, אני כמו ארגון האצ"ל! למרות פעולות השבת השחורה של הבריטים וההוראות של ויצמן להפסיק כל פעולות נגד הבריטים הם לא שיתפו פעולה ופוצצו את מלון המלך דוד בירושלים! יייססססססס "

"חחחחח אוי ואבוי... אני נכשלת את מקבלת 100."

"כל עוד יהיה על תנועת המרי אז בכיף "

במבחן:

המורה: "מה את מחפשת שעה?!"

אני: "את תנועת המרי..."

המורה: "אין תנועת המרי"

אני: "אז מה אני יעשה?"

המורה: "תעני על הקמת צה"ל או על הסכמי שביתת הנשק עם הערבים"

אני: "אבל לא למדתי על הקמת צה"ל והסכמי שביתת הנשק עם הערבים"

המורה: "זו לא אשמתי "

אחרי המבחן:

חברה שלי: "נו אז איך הלך? עשיתי הכל הלך לי מעולה!"

אני: "חירבשתי שאלה שלמה על הקמת צה"ל..."

חברה שלי: "הקמת צה"ל זה קל!"

אני: "זהו... אבדה רוח הלחימה"

חברה שלי: "יום שני בגרות בפיזיקה, לא ממליצה לך לאבד אותה עכשיו."

אני: "תמותי טוב? ביי."

חברה שלי: ""

טוב נו, היה סביר.

פיזיקה- הנה אני באה!! 

()

שאנחנו צריכים ללמוד רק ביסודי.

מה עוד אני צריכה לדעת חוץ מקרוא וכתוב, סדר פעולות חשבון ואנגלית בסיסית?!

למה אני צריכה תעודת בגרות שתקבע את הציונים שלי על סמך מבחן אחד ולא על כל 12 שנות הלימוד שלי?

השאלות והקיטורים לפני מתכונת בהסטוריה...

-

יצאתי לריצה לפני שעתיים כי ממש לא רציתי ללמוד וזה עשה לי כל כך טוב,

זין על כולם, אני וריצה ממשיכים ביחד עד שהמוות יפריד בינינו.