untitled

אמצע הלילה, כולם בסטלה, פתאום אחד החברים שלו אומר לי "את יודעת, אם היה לך זין היית הגבר האולטימטיבי"

"וואי תודה, כל אישה רוצה להרגיש ככה."

"זאת הייתה צריכה להיות מחמאה..."

"עזוב, יפה לך שותק..."

ואז התעוררתי מבוהלת באמצע הלילה וחבר שלי חשב ששוב חזרו לי הסיוטים

ולא ממש התחשק לי לספר לו על החלום המטריד הזה

אבל הוא נורא נבהל כשהתעוררתי ככה, אז סיפרתי לו.

"וואו..."

"ידעתי שלא הייתי צריכה לספר לך."

אתמול גם באו קרובי משפחה של ההורים לארוחת שישי ואמא שלי אמרה לי להזמין אותו

(לא אמא, כי אם לא היית אומרת לי את זה אז הייתי משאירה אותו להירקב לבד ורעב בבית שלו)

הם ממש התלהבו ממנו, ואז כמו בסרטים נחנקתי מהקולה ששתיתי כשבת דודה של אבא שלי אמרה לי "תתחתני איתו" 

הוא צחק עלי.

עוד מעט פורים ואין לי מושגגגג למה להתחפש

חשבתי על קאטוומן או עוד סוגים של גיבורות-על, אבל אני לא סגורה על זה

ואני צריכה רעיונות לתחפושת כי חברה מפגרת שלי רשמה אותי לתחרות תחפושות ושכנעה אותי לא למחוק את עצמי מהרשימה

והנשף עו פחות משבועיים ואין לי תחפושתתתתתת

עזרה בבקשה?

אה ומחר גם יש לי מבחן במתמטיקה ולא ממש למדתי, השתדלתי האמת, והוא גם עזר לי קצת בנושאים שאני חלשה בהם

(אני שונאת את העובדה שהוא יותר חכם ממני, זה פוגע באגו הענק שלי.)

ובגלל שניסיתי להתחמק מללמוד למבחן שמתי MTV ברקע וקלטתי שכל חצי שעה משמיעים את midnight memories של וואן דיירקשן 

ולא יכולתי שלא לשים לב לזה שפתאוםםםם כולם שם נהיו דיי חתיכים, גם מקודם הם לא נראו רע, אבל פתאום הם נראים בוגרים יותר.

וגם השיר של שאקירה וריהאנה התנגן איזה 6 פעמים ב5 שעות האחרונות.

כן אשכרה ספרתי כי זה חלום שלי לדעת להזיז את התחת כמו שאקירה

אני שוקלת להפסיק ללמוד ולצאת לאנשהו 

אבל אני חרשנית מדי בשביל לעזוב את המחברות והספרים לפני שאני מרגישה שנתתי את הכל.

אז...

שאקירה בפעם האחרונה ולחרוש עד המוותתתתת

אני מהאנשים האלה שישקיעו וישקיעו וישקיעו עד שתצא להם הנשמה, ובסוף תמיד יקבלו יריקה לפרצוף.

פעם קודמת הייתי אופטימית, אמרתי שיהיה טוב, שהכל ילך מעולה, ושוב- יריקה לפרצוף.

לפחות הפעם לא התאכזבתי. הפעם באתי בידיעה של 'יהיה חרא' והיה חרא.

"תהיי אופטימית!"

"אם אני אהיה אופטימית אני אהרוס לכולם."

אני למדתי את הלקח שלי מכל זה, לא להשקיע יותר.

כי עם כל ההשקעה, עם כל האנרגיות, עם כל הויתורים בדרך- למרות הכל אני תמיד אפול.

זאת אני, וזה הגורל שלי- ליפול.

אבל אני משלימה איתו, אני מנסה לראות את הרע בצד הטוב ביותר.

רגעי פיצול:

לא הלך טוב? -לא נורא, לפחות זה נגמר.

מה נגמר? יש שנה הבאה חורף!- אז עד מועד החורף זה נגמר.

ככה אמרת על מועד א', חכי שכולם יקבלו ציונים טובים ורק את 20- לא מעניין אותי, בלה בלה בלה לא רוצה לחשוב על זה.

אז על מה תחשבי אם לא על זה?- על זה שעוד פחות משבוע אני באילת!!

(מעניין מה יקרה באילת)- סתמי ואל תפתחי פה לשטן!

(מאוחר מידי.)- אויש אני שונאת אותך.

עוד 6 ימים אילת

(עוד 10 ימים קורס פסיכומטרי.) - עדיין שונאת אותך.

אחד מהשירים היחידים שיגרמו לי לעצום עיניים ולהיות בשקט.

אני מזועזעת! אני רותחת! אני כל כך כועסת ואין לי שום דרך לפרוק את הכעס הזה!

שבועות אני לומדת לבגרות, שבועות שאני מתרגלת.

התאשפזתי לילה בבי"ח וגם בו למדתי לבחינה! הייתי מסתמסת עם המורה שלי למתמטיקה שבועיים שלמים עד 2 בלילה כדי שתסביר לי תרגילים,

זה הגיוני בכלל שבאתי לבחינה אופטימית (מה שממש לא מתאים לי), הרגשתי שיותר מוכנה מזה אני לא יכולה להיות, אפילו הכאבי ראש והמיגרנות לא השפיעו על מצב הרוח המרומם שלי, צחקתי עם המורה שלי על זה שעוד מעט אני והמתמטיקה הולכים כל אחד לדרכו לחודש הקרוב.

אבל ברגע שפתחתי את השאלון חשכו עיני.

שלוש וחצי שעות ישבתי בבחינה ועשיתי 2 תרגילים (בקושי). בסדר, יהיו שיגידו שהם עשו 4 מתוך 6 והיו כאלה שיגידו שעשו הכל (מה שאומר שאתם לומדים בבר אילן תוך כדי אחרת אני לא רואה בזה שום היגיון )

ואני לא מדברת רק בשם עצמי, כל הכיתה ישבה שם בהלם, אף אחד לא יצליח לעבור את הבחינה הזאת, תלמידים שהוגשו על 100 יעברו בנס את ה-50, תלמידים ישבו שעה בכיתה והלכו הביתה אחרי שעה כשהמבחן שהגישו היה ריק.

והמורות? אפילו המורה שלי הזדעזעה, אפילו היא אמרה שיש סעיף בשאלה שהיא עדיין לא הצליחה לפתור, שלקח לה יותר זמן מבדר"כ כדי לפתור את הבחינה, שחוץ משאלה אחת שהייתה פשוטה ביחס למבחן כל שאר השאלות היו קשות.

אז תגידו לי איפה ההיגיון?! איך אני אמורה לפתור בחינה שהתכוננתי אליה במשך זמן כל כך רב ולא הצלחתי לפתור אפילו לא שני תרגילים? איך משרד החינוך רוצה שיותר תלמידים ייגשו לבחינות של 5 יח' אם אפילו תלמידי 5 יח' עצמם לא מצליחים בה? האם המטרה של משרד החינוך היא בעצם להכשיל אותנו? 

ואני אצטט: "אני מבין את הרצון לנסות לאתגר את התלמיד, לגרום לו להפעיל את התאים האפורים במוח, ולראות אם הוא באמת ראוי לחמש יחידות מתמטיקה- אבל יש צורה! וזו לא היא. אתם רוצים לכתוב בחינות בגרות ברמה כזו, אין בעיה, אבל שתהיה תואמת לרמת תוכנית הלימודים. מרימים את רמת המבחן משמע להרים את רמת הלימודים במהלך השנה." 

"מה האינטרס להכשיל את התלמידים שעובדים כל כך קשה? אי אפשר לכתוב בחינה ברמה כזאת ואז להתפלא שתלמידים בישראל נכשלים במתמטיקה. אולי הגיע הזמן שנפסיק להאשים את התלמידים ונבדוק למה זה באמת קורה. אולי אני תמימה אבל אני חשבתי שהמטרה היא שנצליח!"

והציטוט שהכי אהבתי (של המורה שלי): "צריך להרוג את מי שחיבר את השאלון הזה"

מיותר לציין שהתנדבתי (הכל למען הצדק החברתי- והבגרות שלי.)

בקיצור, במקרה שלי אפילו הפאקטור לא יעזור...