untitled

אני מהאנשים האלה שישקיעו וישקיעו וישקיעו עד שתצא להם הנשמה, ובסוף תמיד יקבלו יריקה לפרצוף.

פעם קודמת הייתי אופטימית, אמרתי שיהיה טוב, שהכל ילך מעולה, ושוב- יריקה לפרצוף.

לפחות הפעם לא התאכזבתי. הפעם באתי בידיעה של 'יהיה חרא' והיה חרא.

"תהיי אופטימית!"

"אם אני אהיה אופטימית אני אהרוס לכולם."

אני למדתי את הלקח שלי מכל זה, לא להשקיע יותר.

כי עם כל ההשקעה, עם כל האנרגיות, עם כל הויתורים בדרך- למרות הכל אני תמיד אפול.

זאת אני, וזה הגורל שלי- ליפול.

אבל אני משלימה איתו, אני מנסה לראות את הרע בצד הטוב ביותר.

רגעי פיצול:

לא הלך טוב? -לא נורא, לפחות זה נגמר.

מה נגמר? יש שנה הבאה חורף!- אז עד מועד החורף זה נגמר.

ככה אמרת על מועד א', חכי שכולם יקבלו ציונים טובים ורק את 20- לא מעניין אותי, בלה בלה בלה לא רוצה לחשוב על זה.

אז על מה תחשבי אם לא על זה?- על זה שעוד פחות משבוע אני באילת!!

(מעניין מה יקרה באילת)- סתמי ואל תפתחי פה לשטן!

(מאוחר מידי.)- אויש אני שונאת אותך.

עוד 6 ימים אילת

(עוד 10 ימים קורס פסיכומטרי.) - עדיין שונאת אותך.

אחד מהשירים היחידים שיגרמו לי לעצום עיניים ולהיות בשקט.

אחרי שנרדמתי אתמול על הסיכומים בהסטוריה ב-22:30 התעוררתי ב-6:00 והתחלתי לחזור על החומר שלמדתי.

אס.אמ.אס מחברה שלי:

"אני פוחדת!"

"גם אני פוחדת, אני מתה מפחד, לא למדתי חלק מהנושאים!"

"טוב נו די אין לך ממה לפחד כולה מתכונת ואנחנו באותו מצב אז אם את נכשלת גם אני, שותפות לכישלון? "

"אבל כמה כשלונות אפשר? זה שבר לי את רוח הלחימה כבר... גם מתמטיקה, גם פיזיקה, עכשיו גם הסטוריה? אין מצב!"

"נשארה לך עדיין רוח לחימה? לי לא נשאר כלום, אני רוצה לעבור את ה70, אני!!" (תלמידה של 95+, חשוב לציין)

"כי אני לא מוותרת בקלות, אני כמו ארגון האצ"ל! למרות פעולות השבת השחורה של הבריטים וההוראות של ויצמן להפסיק כל פעולות נגד הבריטים הם לא שיתפו פעולה ופוצצו את מלון המלך דוד בירושלים! יייססססססס "

"חחחחח אוי ואבוי... אני נכשלת את מקבלת 100."

"כל עוד יהיה על תנועת המרי אז בכיף "

במבחן:

המורה: "מה את מחפשת שעה?!"

אני: "את תנועת המרי..."

המורה: "אין תנועת המרי"

אני: "אז מה אני יעשה?"

המורה: "תעני על הקמת צה"ל או על הסכמי שביתת הנשק עם הערבים"

אני: "אבל לא למדתי על הקמת צה"ל והסכמי שביתת הנשק עם הערבים"

המורה: "זו לא אשמתי "

אחרי המבחן:

חברה שלי: "נו אז איך הלך? עשיתי הכל הלך לי מעולה!"

אני: "חירבשתי שאלה שלמה על הקמת צה"ל..."

חברה שלי: "הקמת צה"ל זה קל!"

אני: "זהו... אבדה רוח הלחימה"

חברה שלי: "יום שני בגרות בפיזיקה, לא ממליצה לך לאבד אותה עכשיו."

אני: "תמותי טוב? ביי."

חברה שלי: ""

טוב נו, היה סביר.

פיזיקה- הנה אני באה!! 

()

אני מזועזעת! אני רותחת! אני כל כך כועסת ואין לי שום דרך לפרוק את הכעס הזה!

שבועות אני לומדת לבגרות, שבועות שאני מתרגלת.

התאשפזתי לילה בבי"ח וגם בו למדתי לבחינה! הייתי מסתמסת עם המורה שלי למתמטיקה שבועיים שלמים עד 2 בלילה כדי שתסביר לי תרגילים,

זה הגיוני בכלל שבאתי לבחינה אופטימית (מה שממש לא מתאים לי), הרגשתי שיותר מוכנה מזה אני לא יכולה להיות, אפילו הכאבי ראש והמיגרנות לא השפיעו על מצב הרוח המרומם שלי, צחקתי עם המורה שלי על זה שעוד מעט אני והמתמטיקה הולכים כל אחד לדרכו לחודש הקרוב.

אבל ברגע שפתחתי את השאלון חשכו עיני.

שלוש וחצי שעות ישבתי בבחינה ועשיתי 2 תרגילים (בקושי). בסדר, יהיו שיגידו שהם עשו 4 מתוך 6 והיו כאלה שיגידו שעשו הכל (מה שאומר שאתם לומדים בבר אילן תוך כדי אחרת אני לא רואה בזה שום היגיון )

ואני לא מדברת רק בשם עצמי, כל הכיתה ישבה שם בהלם, אף אחד לא יצליח לעבור את הבחינה הזאת, תלמידים שהוגשו על 100 יעברו בנס את ה-50, תלמידים ישבו שעה בכיתה והלכו הביתה אחרי שעה כשהמבחן שהגישו היה ריק.

והמורות? אפילו המורה שלי הזדעזעה, אפילו היא אמרה שיש סעיף בשאלה שהיא עדיין לא הצליחה לפתור, שלקח לה יותר זמן מבדר"כ כדי לפתור את הבחינה, שחוץ משאלה אחת שהייתה פשוטה ביחס למבחן כל שאר השאלות היו קשות.

אז תגידו לי איפה ההיגיון?! איך אני אמורה לפתור בחינה שהתכוננתי אליה במשך זמן כל כך רב ולא הצלחתי לפתור אפילו לא שני תרגילים? איך משרד החינוך רוצה שיותר תלמידים ייגשו לבחינות של 5 יח' אם אפילו תלמידי 5 יח' עצמם לא מצליחים בה? האם המטרה של משרד החינוך היא בעצם להכשיל אותנו? 

ואני אצטט: "אני מבין את הרצון לנסות לאתגר את התלמיד, לגרום לו להפעיל את התאים האפורים במוח, ולראות אם הוא באמת ראוי לחמש יחידות מתמטיקה- אבל יש צורה! וזו לא היא. אתם רוצים לכתוב בחינות בגרות ברמה כזו, אין בעיה, אבל שתהיה תואמת לרמת תוכנית הלימודים. מרימים את רמת המבחן משמע להרים את רמת הלימודים במהלך השנה." 

"מה האינטרס להכשיל את התלמידים שעובדים כל כך קשה? אי אפשר לכתוב בחינה ברמה כזאת ואז להתפלא שתלמידים בישראל נכשלים במתמטיקה. אולי הגיע הזמן שנפסיק להאשים את התלמידים ונבדוק למה זה באמת קורה. אולי אני תמימה אבל אני חשבתי שהמטרה היא שנצליח!"

והציטוט שהכי אהבתי (של המורה שלי): "צריך להרוג את מי שחיבר את השאלון הזה"

מיותר לציין שהתנדבתי (הכל למען הצדק החברתי- והבגרות שלי.)

בקיצור, במקרה שלי אפילו הפאקטור לא יעזור...