לפני כמה שנים הוא זרק אותי, כי הוא עבר לעיר אחרת, התרחקנו, זה לא היה כמו פעם, הוא נדלק על מישהי אחרת.
הרגע הזה שהוא נפרד ממני היה הטיימינג הכי גרוע בעולם, באותו יום קרו כל כך הרבה דברים
כל האנשים הכי חשובים לי נעלמו ביום אחד
הייתי לבד
ובאותו חודש עשיתי כל כך הרבה שטויות שאני מתחרטת עליהן עכשיו.
לא היה לי תיאבון אז לא אכלתי, ידעתי שזה לא בסדר אבל לא היה לי איכפת
לא רציתי ללכת לבית ספר אז לא הלכתי, הרבה נכשלים היו לי באותה שנה
רציתי לחתוך, אז חתכתי
רציתי להקיא, הקאתי
הרגשתי לבד, רציתי תשומת לב, אז הייתי פוגעת בעצמי
הייתי יוצאת מהבית וחוזרת יומיים אחרי עם הרבה פציעות, וסימנים כחולים
כי הייתי רצה, נופלת, חותכת
השתגעתי
הייתי לבד
יום אחד הכל פשוט התחיל להסתדר,
המשקל הראה מספר שניחם את אמא ואבא, החברים חזרו לאט
אדם אחד ספציפי שגם השאיר אותי לבד ברגעים האלה, חזר ותמך בי
הוא הוציא אותי מזה
הוא נתן לי תקווה
הוא גרם לי לאהוב את עצמי בזה שהוא אהב אותי
הוא אמר לי לאכול אז אכלתי
הוא אמר לי להפסיק לחתוך אז הפסקתי
הוא אמר לי לקחת את עצמי בידיים, ולקחתי.
ואז הוא חזר, כי הוא התגעגע, כי הוא מצטער, כי הוא היה דפוק וכי הוא אוהב אותי יותר מדי בשביל לוותר על מה שהיה בינינו.
קיללתי אותו, הרבצתי לו, פרקתי עליו את כל הזמן הזה ששמרתי הכל בפנים ופגעתי בעצמי במקום להוציא עליו.
הוא ביקש סליחה, אז סלחתי. לא חזרנו, אבל המשכנו לדבר.
הנוכחות שלו כאן בכל פעם שבא לבקר העיקה, בלבלה אותי, שיגעה אותי
לא רציתי לראות אותו כי כל כך כעסתי, אבל הוא משתדל
הוא מנסה לפצות על מה שקרה.
אותו אחד שהיה איתי אמר לי שהוא יפגע בי שוב, לא משנה אם אנחנו ביחד או לא אסור לי להתקרב אליו שוב.
לא רציתי להקשיב לו אז רבנו, ונפרדנו
ואז הבן זונה הזה ניצל את ההזדמנות וניסה להתקרב, ואז הוא שוב הלך
ושוב חזר
ושוב הלך
ושוב חזר
ושוב הלך.
ונמאס לי, הוא שיגע אותי
אז אותו אחד הלך אליו בלי שידעתי, איים עליו, היה אלים, ואז הוא נעלם
הוא שמר עלי
שהוא לא יתקרב אלי יותר
הוא היה כאן, למרות שפגעתי בו והעדפתי את השני
הוא עדיין כאן, למרות שאותו בן זונה לא מפסיק לשגע אותי עד היום
אני כבר לא אוהבת אותו, אבל אני גם לא שונאת אותו
הוא תמיד שיגע אותי, והוא ימשיך לשגע אותי
ועכשיו הוא חזר לכאן, לתמיד, והוא גר קרוב לשכונה שלי
והוא לא מרפה, הוא ממשיך לקרוא לי בבוקר כשאני הולכת לבית ספר
הוא הולך אחריי כשאני משנה כיוון ומגבירה את המהירות
עכשיו יותר מתמיד אני צריכה לסבול אותו, ולהתרגל לנוכחות שלו כאן
אבל לא בא לי
לא בא לי להסתכל עליו ולהיזכר בפעם
אני אהיה נוראית אם אני אגיד שאני רוצה שהוא ימות אם צריך, רק כדי להפסיק לראות אותו?
כן, כנראה
אני נוראית.
כינוי:
שקוּפה
בבלוג זה
בכל הבלוגים
